תוכן

ג) ונבאר עתה סדר יציאת האורות, כי הנה תחילה יצאו הי' כלים, ואח"כ התחילו לצאת האורות כנ"ל. ותחילה יצא אור הכתר בכלי שלו, ויצאו עמו גם כל הט' אורות תחתונים, ולהיותם אורם בטלים באורו, דוגמת שרגא בטיהרא, לכן היה יכול הכלי של הכתר לסובלם שם, ולא נשבר, וגם לסיבה הנ"ל, כי קבל הארת האזן. אח"כ נשאר בכלי הנזכר האור שלו שהוא כתר, ויצאו הט' אורות תחתונים ונכנסו בכלי של חכמה, וזה היה אחר שנזדווג הכתר מיניה וביה, כי גם הוא כלול מזכר ונקבה, ובכח הזווג ההוא הוציאם לחוץ בכלי החכמה, ע"ד הנ"ל ש"א ח"ג פ"ה, כי א"א להוציא אורות אלא בכח זווג ושמור כלל זה. ובהיותם בכלי דחכמה, כל הח' אורות, הם פחותים ממנו, ויכול כלי דחכמה לקבלם, כי השבעה מלכים תתאין הם כלולים בו, ואינם ניכרים בו, דמיון הבנים הנכללים ונרשמים במוח הזכר, כעין טיפה קטנה. ואח"כ נשאר שם אור החכמה, והוציא את הבינה, ובה כלולים שבעה בניה טפלים אליה, דמיון העובר שבמעי אמו, ונתנם החכמה בבינה, בסוד זווג פנים בפנים, והיו כולם בכלי הבינה, כי תחילה היו אחור באחור, ואח"כ נזדווג הכתר מיניה וביה, והמשיך מוחין להם, ואז חזרו והיו חו"ב פנים בפנים, והשבע תחתונות ניתנו בה, והיו בה אח"כ בסוד מ"ן, והיו מעמידין בחינת המוחין דאו"א על עמדם. ואח"כ נזדווגו יחד או"א ואז הולידה ז' מלכים אלו כמש"ל, וגם ב' כלים אלו דחו"ב לא נשברו. ואחר צאת שבעה התחתונות מן כלי הבינה, אז היו יוצאים ונכנסים כל אחד בכלי שלו, ואחר כניסתו, לא היה הכלי יכול לסובלו, והיה נשבר. כי תחילה יצא המלך הא' מן השבעה ונכנס בכלי שלו, ובו כלולין הו' שתחתיו, ולהיותם שוין כולן יחד זה בזה, אין הכלי יכול לסבול כולם, והיה נשבר, ואז אור הראשון מהשבעה, היה חוזר לעלות ולהתעלם אל שרשו, והכלי מתבטל. והיו הו' אורות יורדין אח"כ ונכנסין בכלי השני מן השבעה תחתונות, וגם הוא קרה לו כמקרה הראשון, עד שנמצא שאור המלכות לבדה ירדה בכלי שלה, וגם הוא נשבר, וכמ"ש בח"ב.