תוכן

ב) ועתה התחיל לבארם מתתא לעילא, ואמר, רישא חדא חכמתא סתימאה אתכסיא, והיא חכמה דא"א, הנקרא מוחא סתימאה. כי קרומא דאוירא, מכסה אותה כנ"ל בפ"ג. למעלה ממנה, רישא עילאה, עתיקא קדישא כו', הוא כתר גלגלתא דא"א אשר היא עיקר הכל, ולכן נקרא ע"ק שהוא שם הכולל לכל א"א. ולכן אמר בה, רישא עילאה, כי היא עילאה יותר מהראשונות, שהיא מוחא סתימאה. למעלה ממנה, רישא דכל רישא, רישא דלאו רישא, ולא ידע, ולא אתידע כו', שהיא רישא דעתיק יומין, והבן כי אלו הב' שהם ב' ספירות ממש גמורות דברישא דא"א, נזכרו בשם ב' רישין, אמנם שאר תיקוני רישא, אינן נקרא רישין בפני עצמם, כי כולם הם תיקוני הני ב' רישין, ומהם יצאו, כמ"ש בפ"ח.