תוכן

ג) ונבאר תחילה סדר ההסתכלות, כי הנה בתחילה פוגע הסתכלות העין באורות האזן, הנמשכים מלמעלה עד שבולת הזקן, כי עד שם אין אורות החוטם ופה נחשבים, נגד אורות האזן, ושניהם נכללים בו וטפלים אליו, וממה שהראייה שואבת בהסתכלותה באור האזן, ומכ"ש שחטם ופה נכללים בו, הנה ממנו נעשה כלי חכמה דנקודים, ומן הסתכלותה בפה לבדה משם נעשה כלי בינה דנקודים. הרי כי הג' כלים ראשונים הם מהסתכלות העין באח"ף ממקומם, עד מקום התחברותם בשבולת הזקן כנודע, ואינם מקבלים אותם רק בשבולת הזקן לבד, כי משם מתחילין הם, ולא ממה שבשבולת הזקן ולמעלה. אך אמנם, כל אחד לוקח ממדרגתו כתר מאזן. וחכמה, מן חטם. ובינה, מן פה. אך הז' כלים תחתונים, לא לקחו אלא מההסתכלות באורות החוטם והפה משבולת הזקן ולמטה כנודע כי החטם מגיע עד החזה. והפה עד הטיבור. ולכן ג' כלים ראשונים יותר חזקים, ומאירים, ויש בהם יכולת יותר לקבל האור, יותר מהז' כלים תחתונים, לכן ג' כלים ראשונים לא נשברו, כי לקחו כליהם, ממקום שעדיין אורות האזן, שהם בחי' נשמה, נמשך שם, שהוא עד שבולת הזקן כנזכר. אך הז' תחתונות שכבר נשלם אור האזן, שהוא משבולת הזקן ולמטה, נשברו. האמנם גם בג' הראשונות בעצמם, יש בהם שינוי, כי הלא עם היות שכולם אוחזין בשבולת הזקן, במקום שעדיין אור האזן לא נפסק, עכ"ז הנה הכתר לוקח ממש מאורות האזן, וגם החטם והפה נכללים בו כנז', ולכן הכתר לא נשבר כלל. אך או"א, שאינם לוקחים הארתם העיקרית כי אם מחטם ופה, לכן נשברו אחוריים של כליהם, כמ"ש בפרקים הבאים בע"ה בח"ב, כי הכתר אעפ"י שאינו לוקח אור האזן אלא בריחוק מקום בשבולת הזקן, עכ"ז לוקחו ממש כנז', אך או"א עם היות שאינם נהנין ממנו אלא בריחוק מקום כנז', הנה ג"כ אינו רק הארה בעלמא, ולא האור ממש כמו שלוקח כלי הכתר, והרי ג' בחינות הם: כלי הכתר, לא נשבר כלל. וכלים דאו"א, לא נשברו הפנים ונשברו האחוריים. וכלים ז' תחתונות דזו"ן נשברו הפנים והאחוריים ועיין סוף פ"ה.