תוכן

ג) וצריך שתדע, כי הנה האדם התחתון, זכר או נקבה, אינן נרמזין בצלמם ובדמותם, אל בחינה פרטית, כמו אל הת"ת לבדו, או מלכות לבדה, וכן כיוצא בזה. אמנם כל אדם ואדם, רומז אל עולם האצילות כולו, מראש א"א, עד סוף המלכות דאצילות. דמיון א"א עצמו, אשר מתפשטין י"ס שבו, בכל עולם האצילות, כנזכר בש"ג ח"ב פ"א. וכאשר נעריך האדם התחתון בכללות הזה, ימצא, כי כיון שנה"י דאריך עלו בחג"ת דאו"א בחזה שלהם, ולא בחג"ת שלו עצמו, כנ"ל בח"א פ"ו. ונמצא כי עיבור ז"א, היה שם בחג"ת באו"א של כללות פרצוף, הכולל ד' פרצופים כנודע, והוא במחציתם ממש. והנה או"א מלבישים מן גרון דאריך, עד טיבורא דליבא דיליה, כנז' באדרא שלא אמר בטיבורא דגופא, אלא דלבא, שהוא מחציתו ממש, כנ"ל ח"א, וכשתעריך מקום הדדין שלהם, ימצא שהם במחצית מקום זה שיש מן הגרון עד טיבורא דלבא דיליה, ולכן בחינת הדדים היו שם למעלה בחזה, ולא למטה בבטן במקום ההריון.