תוכן

ה) ודע כי גם שג"ר דעתיק לא נתלבשו בא"א ונשארו עליו בסוד אור מקיף, נשמה לנשמה, כנ"ל פ"ב, עכ"ז בודאי שהנשמה צריך שתתלבש בפנימיות א"א ברישיה, כי שם מדור הנשמה, במקום המוח, כנ"ל שם פ"ב, ולכן הוצרך העתיק יומין להלביש גם את דעת שבו, גו רישא דא"א, ונתלבש באמצע הכתר. והחכמה דא"א, בגו דההוא אוירא, דיתיב לגו דגלגלתא, והקרומא הנ"ל, מפסקת בין האי אוירא, למוחא סתימאה, כדי שתוכל המוחא לסבול אור גדול דהאי אוירא, ששם נתלבש הדעת דעתיק. ובזה תבין בכל מקום מציאות הנשמה, איך שורה על מוח האדם, בההוא אוירא דע"ג קרומא דמוחא, ונמצא כי הדעת הזה שהוא נשמת הו"ק דעתיק כנודע, הוא גדול מכולם, ועיקר הארת עתיק בא"א, הוא בזה הדעת העומד לגו דהאי אוירא, בין כתר וחכמה, תרין רישין דא"א, כנ"ל בפ"א, להחיות התרין רישין, ומכ"ש שאר תיקוני א"א, כי החסד שלו דעתיק המתלבש בכתר דא"א, נקרא גופא, בערך הדעת דעתיק, שהוא נשמה לכל הו"ק.