תוכן

ז) ונבאר עתה סדר יציאת אלו הז' המלכים ומיתתן, כי הנה נתבאר בח"א פ"ו, כי אורות אלו השבעה מלכים, שהם זו"ן, היו כלולים עם הבינה בכלי שלה, וכאשר יצאו אלו האורות השבעה ליכנס בכליהם, אז היא ענין המלוכה, כמלך היושב על כסאו, ואח"כ היו מתים ונופלים מכסאותם. והנה מתחילה יצא אור הדעת, שהוא המלך הא' כנ"ל ריש פ"א, ויצא מתוך כלי הבינה, הנק' ארץ אדום, דמינה דינין מתערין, כמ"ש בפ"ח. ואז יצאו ג"כ עמו הו' מלכים תחתונים בהכרח, כי אם העליון מהם יוצא, מכ"ש התחתונים, ואז נכנסו כולם ביחד בכלי הדעת. והנה כל הששה מלכים האלו כולם שוין, כי הם סוד ששה קצוות, ואין אחד מהם גדול מחבירו, כמו נקודת החכמה או הבינה, שהם גדולים מז"א, או נוקבא, יען שהם בניהם חלק מהם, אכן אלו אחים הם ומעלתם שוה, רק שזה חסד, וזה דין, וזה רחמים כו'. ולכן בהיות אורות אלו רבים, וגם גדולים בהשואה א', לא היה כח בדעת לסובלם כמו בהיותם למעלה בג"ר, כי אז כל הט' אורות בערך אור הכתר, אינם נחשבים למאומה. וכן הח' אורות בערך החכמה. וכן הז' בערך הבינה, כנ"ל ח"א פ"ו. אמנם כלי הדעת לא יכלו לסובלם, אם מחמת השבעה אורות הנוספים, אם מחמת עצמן לסיבות הנ"ל בריש האי פרקא, ואז נשבר כלי הדעת ומת, וירד הכלי הנשבר אל עולם הבריאה, רצה לומר במקום שיהיה שם אח"כ מקום עולם הבריאה, כי עדיין לא נתגלה מציאותו, ואור הדעת נסתלק למעלה. ולקמן בפרק ה' נבאר, מקום המסויים שירד כל א' ואחד בבריאה. גם בפרק ההוא נבאר, מקום עליית האורות כל אחד ואחד, אחרי שבירת הכלי.