תוכן

ו) והנה שמעתי פעם א' ממורי ז"ל, כי טעם מיתת שבעה המלכים האלו היה, כי הענפים לבד יצאו, אך שרשיהם נשארו בפנים, ולכן לא היה כח בענפים לקבל האור, ולכן מיתו. וכאשר רצה המאציל העליון לתקנם, החזירם לשרשיהם שנשארו בפנים, וע"י כן נתקנו. ונלע"ד פירוש הדברים האלה, כי הג' עליונות שבז"א, הם הם שרשי השבעה תחתונות, ולכן בהיותם חסרי המוחין מתו. ובעת תיקונם, החזירם בסוד העיבור אל שרשיהם, שהם השלשה עליונות, ויצאו שלמים עמהם, ואז נתקיימו. גם אפשר שהוא מ"ש בש"א ח"ג פי"א, כי שרשי הי' נקודות נשארו במלכות העקודים וע"ש. גם עיין בש"ג ח"ב פ"י, ותבין ענין השרשים, אם שב' הפירושים הנז' הם יותר צודקים לע"ד. ואפשר ששרשיהם הם האורות שנשארו בחזה דא"ק, אשר משם יצאו ענפים אלו כנ"ל ח"א פ"ב ש"ב, וזה נראה נכון.