תוכן

ד) עוד יש טעם ד', וצריך להרחיב ביאורו, והלא ביארנו בש"א ח"א פ"ד, סדר התלבשות כל העולמות בקיצור, ושם נתבאר כי רגלי קו היושר של זה הא"ק, הם מגיעים ע"ג העגולים דעתיק יומין מצד מטה, ונמצאו עגולי עתיק, מפסיקין בין סיום רגלי היושר של א"ק, ובין אור מקיף דיושר דא"ק עצמו העומד תוך עגוליו עצמם, באופן שעגולי עתיק סובבים ומקיפים סביב מתחת רגלי א"ק דיושר, ונמצא כי בזמן שעדיין לא נאצלו אלו העגולים של הנקודים, אשר מהם עצמם הם הם עגולי עתיק ואריך, וכל פרצופי האצילות אחר התיקון, הנה עתה קודם צאתם, היה פנוי וחלל באותו המקום, שבין סיום רגלי יושר א"ק, עד אור מקיף יושר של א"ק עצמו. והנה כאשר הא"ק רצה להאציל עולם הנקודים, וצמצם עצמו מהנה"י שלו ולמטה מהטיבור כנ"ל בפ"ב, הנה נשארו הכלים אז דא"ק מטיבורו ולמטה, רקים מן האור, והוחשכו חיצוניותם מאד, ולא היה בהם כח לעמוד במקום הגבוה ההוא, וירדו למטה מרגלי הא"ק, באותו המקום החלל והפנוי הנזכר, ולא באחוריו, כי הוא מקום גבוה, ובחרו להם הנמוך. והנה החיצוניות יש לו שתי בחינות: אם חיצוניות מהטיבור ולמטה מצד פנים. ואם חיצוניותם מצד אחור. ואז ברדתם למטה מהרגלים, הנה החיצוניות של בחינת הפנים, היתה יותר במקום עליון, והוא במקום אשר הוא נקרא עתה עולם הבריאה. והחיצונות של בחי' האחור, ירדה יותר למטה, במקום שהוא עתה עולם יצירה. וכאשר זה החיצונות של האחור ירד עד פה, הוחשך יותר מאד, וחיצוניות חיצוניות זה האחור, גם הוא הוחשך יותר, וירד למטה יותר במקום שהוא עתה עולם העשיה. ונודע כי אור המקיף דיושר של א"ק, הוא מקיף סביב רגלי א"ק כנזכר, קודם שיצאו הנקודים ועגוליהם. ובעת צמצום הנז'. וירידת החיצוניות הנז', הנה ירדו באותו המקום אשר שם היה המקיף של יושר א"ק, ולא בכל מקומו אלא במקצתו היותר עליון, ואז אותה בחי' של אור המקיף שנלקח מקומו, עלה למעלה והלביש את א"ק מטיבורו ולמטה, באותו המקום שהיה בו החיצוניות הנז', אשר ירד משם. וכאשר יצאו העגולים של הנקודים חוץ מהעינים מהטיבור ולמטה, בהיותם מעגלים, נתעגלו סביב רגלי א"ק, ולקחו מקום החיצוניות ההוא שירד שם, כי נכנסו בין רגלי האדם, ובין אותו חיצוניות, שהוא מקום בי"ע, ונמצאו שם דחוקים בלי מקום, וגרשום משם, ועלו למעלה באחורי אלו העגולים של הנקודים, מכנגד מקומם הראשונים שהוא מהטיבור ולמטה. באופן שעגולי הנקודים, מלבישים את הכלים דא"ק בחי' פנימיותם מהטיבור ולמטה, ובחי' חיצוניותם הם מלבישים סביבות עגולי הנקודים, מה שכנגד הטיבור ולמטה ביושר, אך לא בעיגול סביב רגלי א"ק, כי החיצוניות הזה הוא מבחינת יושר, ולא מבחינת עגולים. ואז למטה במקום שירדו אלו החיצוניות נשאר חלל, וזה נקרא מקום בריאה יצירה עשיה. ונודע כי המקום סובל העולם שבתוכו ולכן המקום גדול מהעולם, כי נעשית מהארת אותם החיצוניות שירדה שם. ואמנם עלית החיצוניות שם באחורי העגולים, היה לסיבת שלא היה להם מקום, כי גרשום העגולים של הנקודים, ודחאום אל האחור בעת התעגלם. ועוד, כי אם ירדו מתחילה היה לחסרון האור כנ"ל, אך עתה כבר בא האור, ויכלו לעלות, אך לא דבוקים עם א"ק, כי עגולי הנקודים הפסיקום, כנז', ועיין ש"א ח"א פ"ד היטב.