תוכן

ד) ואמנם בעתיק יומין, אשר בחינת נוקבא נעשתה מה' הראשונות דכתר דב"ן, שלא היה שם אפילו פגם כלל ועיקר, ולכן גם אחר התיקון, לא ניכר בו בחינת נוקבא שהם הדינין, כי הוא משם ב"ן, אפילו דמיון הא"א, שהיו דכר ונוקבא בבחינת ימין ושמאל. וז"ש באדרת נשא דף קכ"ט ע"א, לית שמאלא בהאי עתיקא כו', והבן זה. ולכן הנוקבא והדכורא דעתיק, שהם מ"ה וב"ן שבו, יכלו להתערב יחד, כי הדינים שם אינם גוברין ומתבטלין בחסדים. אמנם בחינת הנוקבא שהוא שם ב"ן שבעתיק, היתה בבחינת אחור, כי כל צד הפנים שבו נעשה משם מ"ה, והוא דכורא. וכל צד האחוריים שבו, הוא משם ב"ן, והוא הנקרא נוקבא שבו. ונמצא, כי בין בימין בין בשמאלו, הכל הוא משם מ"ה דכורא, ובג"כ לית בהאי עתיקא שמאלא.
ובזה תבין, יתרון מעלת עתיק יומין על כולם, כי אף בנוקבא שבו, מעולם לא היה אפילו פגם כל שהוא, משא"כ בנוק' דא"א, שהיא מה' אחרונות כתר דב"ן, שהיה שם קצת פגם.