תוכן

א) הנה נתבאר בחלק שעבר, כי כל פרצופי הנקבות שבכל האצילות, נעשו מברורי שם ב"ן, שהם הנקודות. ואמנם כיון שהנקבות נעשות כולם מבחינה זו, אין ספק שכולם דינים תקיפים, כי הנקבה כל בחינתה הם גבורות, ולכן גילוי בחינת הנוק' בפרצופי האצילות אינו שוה, כי להיותה דינים, א"א לה להתגלות אלא מעט מעט, כדמיון בחינת הכלים, שהם הדינים ג"כ, שבכל עולם ועולם היה מתחדש גילוים, נוסף על חבירו, כנז' בש"ב ח"ג פ"ז. וכן הענין בנקבות, כי אין גילוים רק מעט מעט, ולכן תמצא באדרא זוטא דף ר"ץ, שאמר באתר דשירותא אשתכח דכר ונוקבא, ואתר דשירותא הוא חכמה אבא, כי משם ואילך התחילו בחינת הנקבות להתגלות היטב. אמנם ודאי, שבחינתם נמצאת תמיד, אלא שהיא בהעלם, ולא אשתכח בגילוי, רק מאתר דשירותא ואילך, שהוא מאו"א ואילך. ומעתה אל יקשה בעיניך מאמרי הזוהר, אשר יש מהם מורים, כי הכתר הוא א' אחדות גמור, ואין לו שני, שהיא בחינת נוקבא. ויש מקום מורה להפך, ולכן אנו צריכים להודיעך גילוי הנוקבא, בכל פרצופי האצילות על הסדר, ומה הפרש יש בהם, כי במקומות העליונים אין הנוקבא נגלית מאד, אשר זה מורה על אחדות גמורה, שהכל חסד, ודיני הנוקבא אינם גוברים וניכרים. ונתחיל מתתא לעילא, כי בזו"ן שם נתגלית הנקבה, גילוי גמור, והוא כי יש פרצוף גמור לכל אחד מהם, מובדל מחבירו, ואין ביניהם דביקות, רק בהיותם אחור באחור, שמשמש כותל אחד לשניהם, כמ"ש בש"ה. ואח"כ ננסרים ונפרדים לגמרי זה מזה, בפרצופים גמורים, פנים בפנים, ואז א"א אלא שיהיו נפרדים, דאל"כ הנה זווגם אינו תדיר כזווג או"א, וחוזרין לפעמים אחור באחור, וא"כ היתה צריכה נסירה אחרת בהיותה פנים בפנים, לשתוכל לחזור אחור באחור, וזה לא נזכר רק בחינת נסירתם בהיותם אחור באחור לבד. ולכן היו פרצופיהם בהיותם פנים בפנים נפרדים זה מזה, לסיבת היות זווגם בלתי תמידי, ולא יצטרכו אל נסירה אחרת, והרי זה הוא גילוי גמור אל הנוקבא, כי היא שלטה כמו הזכר, שני המאורות שוין, והדינים ניכרים לגמרי, כמו החסדים.