תוכן

י) והנה בזה נתבאר לנו שאלה אחרת, למה הוצרך הז"א, עיבור ויניקה ועיבור שני כמ"ש בש"ה, משא"כ באריך, ולא באבא, ולא באימא. ואף גם בנוק' דז"א, לא היה רק עיבור א', כמ"ש בש"ו. אך הענין, כי ז"א אשר היו בו שני חסרונות, א' בגופא, שיצאו ו' קצוותיו נפדדות זה מזה, וא' ברישא שלא יצאו כלל ג"ר שבו, לכן הוצרך עיבור א' לתקן הו"ק גופא דיליה, ולחברם ביחד ע"י העיבור, כמ"ש בש"ה ח"א. ואח"כ עיבור ב', להביא לו יחד הג"ר שחסרו לו מתחילה, אשר הם עצמן סוד ג' המוחין דז"א, כאשר יתבאר בש"ה. אכן הנוקבא לא היה לה רק חסרון א', שחסרו ממנה התשעה חלקים תחתונים, ולכן בעיבור הא' לבד, יספיק לה לשיבואו לה כל התשעה חלקים שחסרו ממנה, ויבואו עתה בסוד תוספת בפעם אחת, ונעשית גופא ומוחותיה הכל בפעם אחת, כי אין בה רק נקודה קטנה, ונבנית כא' עד השלימה עד עשרה, והבן זה היטב לשערים הבאים.