תוכן

ד) והנה אחר הצמצום והפרסא הנזכר, נמצא האורות שם רבים מאד במקום החזה, והועילה עלייתם שם לצורך מיין נוקבין. וזה תבין ממ"ש בש"ה ח"א פ"ג, ענין או"א שנחלקו לב' כל אחד ואחד, אבא וישראל סבא, ובינה ותבונה, וע"ש. והמשכיל יבין, כי כן היה כאן, כי שם ע"ב של א"ק, שהם המוחין דבגלגלתא מלגאו, ושם ס"ג שהוא מהאזן ולמטה עד הטיבור בפנימיותו, ולא בבחינת האורות היוצאים לחוץ, אלא אורות הפנימיים עצמם של א"ק. הנה הע"ב הוא דכורא, שהם המוחין שלו, נזדווג עם הטעמים של הס"ג, שהם מן אח"ף הפנימיים, שהם השרשים אל האורות והענפים היוצאים לחוץ. ואלו הטעמים של ס"ג הפנימיים, הם נוק', ונזדווגו יחד, ואז אלו האורות דמטיבורו ולמטה שעלו במקום החזה, היו שם בבחי' מיין נוקבין אל הנוק', שהם טעמים דס"ג, וע"י מיין נוקבין אלו היה הזווג הנז' וע"י הזווג הנזכר, הולידו אור חדש, וירד זה האור החדש, ובקע ההוא פרסא, כי הרי למעלה ממנה במקום החזה, יש עתה אורות רבים מאד, ואין כח במקום לסובלם, ונבקע הפרסה, ויורד האור דרך שם מהטיבור ולמטה, וממלא כל אותו המקום שהיה ריקן כנזכר, מזה האור הנולד החדש. וז"ש בפרשת בראשית דף ל"ב כנ"ל, ושאיב מעילא ויהיב לתתא כו'.