תוכן

ב) ותחילה נבאר איך יצאו אלו האורות מחוץ לעינים, כמ"ש בש"א ח"א פ"ד, כי אור הפנימי המתפשט בפנימיות א"ק, כל מה שהוא מתפשט למטה, הוא מתחלש כחו, והנה בהגיע אור פנימי שלו, מהטיבור שלו ולמטה עד סיום רגליו, מאותו האור עצמו יצאו לחוץ אלו הנקודות. והענין, כי הנה הטבור הוא מקום סתום, ואין מקום יציאת האור לחוץ, ולכן מה עשה הא"ק, צמצם את כל אור הפנימי שלו שמן הטבור ולמטה והעלהו כולו למעלה מן הטבור במקום החזה, ונשארו הכלים של א"ק מטיבורו ועד סוף רגליו כלים רקים בלתי אור, ואז שם במקום ההוא עשה חד פרסא ומסך, שיפסיק חלל הגוף לשנים, והטיבור באמצע, ושם הניח הפרסא, והא הוא הנקרא הטרפסא, אשר עליה רמזו בזהר פרשת בראשית דף ל"ב ע"ב, אר"י אית קרומא במציעות מעוי דבר נש, דאיהו פסיק מתתא לעילא, ושאיב מעילא ויהיב לתתא כך כגוונא דא רקיע בתוך המים כו'. והענין, כי בכל שיעור קומה, יש חד פרסא באמצעות אשר עליה נאמר, יהי רקיע בתוך המים. וז"ש בריש אדרת נשא בפ' ואלה המלכים, תאנא עתיקא דעתיקין כו', ופריש קמיה חד פרסא כו', כי אלו הנקודות הם הם המלכים, אשר יצאו ע"י הך פרסא דא"ק, ובה הוה גליף ומשער מלכין הם הנקודות, וכן בספר התיקונין אמר, דשוי חד פרסא בין כתר לעילת העילות.