תוכן

ח) וענין זה יתבאר לך, איך כל בחי' מלכות עולם העליון, נעשית היא עצמה בחינת העתיק של עולם שלמטה ממנו, והבן זה. נמצא כי ט"ס הם דא"א, ורישא עילאה דלא אתיידע לעילא דכולהו, היא בחינת העתיק. והנה ברישא דא"א, לא נמצאו בו רק ב' ספירות שהם: כתר, וחכמה. אמנם הבינה שלו, ירדו בגרון, כמ"ש בח"ב פ"א. ונמצא כי רישא דא"א, אין בתוכה רק ב' ספירות שבו הראשונות שהם: כתר, וחכמה. ולכן אלו הב' ספירות שלו, עולות בשם רישין. ונמצא א"כ, כי א"א יש בו תרין רישין, שהם: כתר, וחכמה שבו. ואלו הב', הם דא לגו מן דא, כי הכתר מתעלם תוך החכמה. ויש עוד ראש ג', והוא רישא דעתיק, אשר הוא למעלה מב' הראשים הנז', יען כי הא"א אינו מלביש לעתיק, רק ז"ת שבו, אך רישא דעתיק לחודה מגולית, וממנה ולמטה מתחילין תרין רישין דא"א הנזכר, המלבישים את שבעה תחתונות דעתיק. ונמצא רישא דעתיק למעלה מכתר דא"א, שהיא חד רישא מן התרין דא"א, וכנגד תרין רישא אלו אמר, דא לעילא מן דא, ולא דא לגו מו דא, כדקאמר בהנך ב' רישין.