תוכן

ד) ונתחיל לבאר פרצוף עתיק יומין שבאצילות, צד הדכורא וצד הנוקבא שבו. וכל זה מתחיל מן חצי הת"ת דא"ק, הנקרא טבור עם סיום רגליו, כנזכר ש"ב ח"א פ"ג, וש"א ח"א פ"ד, והוא מלביש אותו, ע"ד שמלביש ז"א לא"א, מחצי הת"ת ולמטה כמ"ש בש"ה ח"א פ"ז. ועיין בש"ד ח"א פ"ה, סדר תיקוני הפרצופים, איך היו נתקנים זה עם זה בהתקשרות אחד, ובהתחיל התיקון הראשון, היה נמשך תיקון בשאר הפרצופים מזה לזה, וע"ש היטב וכן בש"ה. ותחילה נבאר מאמר אחד באדרת האזינו דרפ"ח וז"ל, עתיקא דכל עתיקין סתימא דכל סתימין כו', כד אתתקן אפיק ט' נהורין דלהטין מיניה כו', וצריך שתדע כי עיקר זה השם של עתיקא קדישא, אינו אלא הא"ס, המתלבש תוך הכתר דאצילות. ואמנם הא"ס הזה, אינו הא"ס עצמו, רק הא"ק שהוא נקרא הא"ס בערך עולם האצילות, אשר מטיבורו ולמטה הוא מתלבש תוך י"ס דאצילות, ותחילת התלבשותו הוא תוך פרצוף העתיק, הכולל י"ס שבו, וסדר התלבשותו בו, הוא ע"ד שנבאר בש"א ח"א, איך מלביש נוקבא דז"א את ז"א, מטיבורו ולמטה, וכן דוגמת ז"א המלביש את או"א מן הטיבור ולתתא, כמ"ש במקומו, ואין להאריך כי משם תדענו וע"ש.