תוכן

ו) ויש פה שאלה אחת, אשר עמה יתבאר כל הנרצה בהקדמתינו, והיא. שעל מה זה כל נקודה מהג' ראשונות, וכן הנקודה האחרונה, נעשית מכל אחד פרצוף שלם, כולל י"ס. ושאר ו' הנקודות האמצעיות, נעשה מהם פרצוף אחד לבד, הנקרא ז"א, וא"כ היה ראוי שבתחילת שורשי עולם הנקודות לא יהיו רק ה' נקודות, לשיעשו אח"כ ה' פרצופים. או יהיו חמשה פעמים ו' נקודות, כל פרצוף מן ו' נקודות. ועוד, שלמה ז"א היה מו' נקודות ולא מי', כי הרי נודע, כי תכלית המספר הוא עשרה, וגם נודע דכל נקודה צורתה י', על היותן כל הי"ס כל אחד כלולה מעשרה, וא"כ יהיה ז"א מן עשרה נקודות ולא מו'. ואם נאמר כי הז"א גדול מכולן, שיש לו ו' ספירות גמורות, והשאר כל אחד מספירה א' לבד, גם זה אינו עולה בדעת. ובפרט כי אדרבא, שמו מוכיח עליו, שנקרא זעיר קטן בכולם, ואיך יהיה גדול מכולן ביחד, כי כל הד' פרצופים הם מארבע ספירות, והוא לבדו מן ו' ספירות ואם נאמר כי הו' קצות דז"א אינן רק ספירה א' שנתחלקה לו"ק, גם זה אינו עולה מכמה צדדין, אחת שהרי נודע כי י"ס הם דאצילות, הד' הם כחב"מ, והו' בז"א, וא"כ לא ימצאו רק ה' ספירה לבד. וגם שלמה נתחלקה זו לו' קצוות, וכל אחד מהד' אחרות, כל אחד נתחלקה לעשר, כנודע כי אין פרצוף פחות מעשרה.