תוכן

ג) והנה חיצוניות אות וא"ו, נעשה פנימיות, לפנימיות ב' ההי"ן, וא"כ צריך שיוגדלו הב' ההי"ן אלו, שהם מספרם י', שיהיו במספר י"ג, כמנין וא"ו, להלביש אותם. הרי י"ג וי"ג כ"ו, וכ' הראשונים, הרי מ"ו, נשארו עתה פנימיות וא"ו זו מגולה. והנה, אעפ"י שמן אות ו' ולמעלה, נקרא הכל בינה כנ"ל. עכ"ז, כיון דחיצונ' וא"ו ירדה להתלבש בב' ההי"ן, שהם של תבונה, ובסיבה זו נשארה אות וא"ו פנימיות לבדה מגולה, (נ"א אותיות פנימיות לבדן מגולין) לכן עדיין כ"ז נקרא בסוד תבונה. ואז נעשה פנימיות של וא"ו זו חיצו' למעלה, ויורדין ב' חלקים, מן י' חלקים של י' דמלוי ה"י ראשונה של בינה, ויורד הפנימיות והחיצוניות (נ"א החיצוניות) שלהם, ונעשה פנימיות לי"ג אלו. כיצד, הנה ג' מי"ג אלו של הוא"ו, הג' עליונים מהם, עולים ונעשו חיצוניות אל פנימיות ב' חלקי י', היורדין למטה להתלבש, ושאר הי' של הוא"ו, הלבישו לחיצוניות בחי' ב' חלקי י' זו, היורדין למטה. כי כך הוא שיעור (ב' העליונות, כג' חלקים של וא"ו הפנימיות, ונשאר עתה חיצוניות הב' חלקים של י' בי' חלקים) (ג' עליונים, כי' חלקים) של וא"ו הפנימים, וכל הי' נעשו כולו חיצוניות אל הב' חלקים, הרי הם י"ב, ועם המ"ו ראשונים, נעשה נ"ח. וכ"ז הוא מכלל התבונה כנ"ל, כי כל הורדת וא"ו הוא לצורך ההי"ן, לכן גם פנימיות וא"ו, הנעשה חיצוניות אל ב' חלקים [עליונים], גם הם יקראו תבונה ע"ד הנ"ל.