תוכן

ג) והנה בחי׳ אלו הניצוצין הנקרא מרגלים, המשולחים מיסוד אבא אל רחל ארץ כנען הוא באופן זה. כי הנה נודע, כי יסוד אבא הוא מוקף ומסובב מן האורות דאמא המגולים מהחזה ולמטה, ונודע כי אורות דאבא יוצאין דרך פני ז״א ולחוץ, ואורות דאמא יוצאין דרך אחורי ז״א ולחוץ אל רחל. והנה כמש״ל, כי ביציאת אורות דאבא דרך פני ז״א ולחוץ להאיר ביעקב, פוגע באורות אמא מה שכנגד פנים, ומוציאן עמו לחוץ ביעקב ודור המדבר, באופן כי גם ביעקב יש קצת אורות דאמא. הנה כך בהיות אורות דאמא העומדין מצד הפנים ביסוד דאבא, רוצין לחזור אל האחור ללכת להאיר ברחל, פוגעים ביסוד דאבא, ובוקעין אותו, ועוברין בתוכו ויוצאין לחוץ אל הנוקבא רחל. וזהו ענין ניצוצין של אבא, הנקרא מרגלים, ששלח משה לתור את הארץ שהוא מבחי׳ יסוד דאבא כנ״ל. והנה בכח אלו הניצוצין והארות של משה הנקרא מרגלים, חשב משה שבכחם ועל ידו, יתוקן רחל ותחזור עם ז״א פב״פ, אפילו בזמן שדור המדבר קיים, כי גם האורות האלו משם הם. וז״ס הפסוק, שאמר שלח לך אנשים, כלומר משלך, כי אנשים אלו שלך, ומניצוצית שלך הם כנ״ל, והנה לא עלה בידו תיקון זה, כי לא היה אפשר לרחל להתתקן אז, ע״י אלו המרגלים בלבד בזמן דור המדבר לכך מתו כולם, ולא נכנסו לארץ, זולת יהושע וכלב, לסבה שנבאר בע״ה.