תוכן

ב) אך הענין, דע, כי חטא האדם בעץ הדעת, כאשר נתבאר אצלינו, כי עה"ד הוא סוד הדעת, הכולל חו"ג, אשר בקדושה שניהן טובים, וכשהחצונים יונקים, אז יכול להיות טו״ר כמ"ש. והענין, כי תחלה היו החסדים קודמין להתפשט בגופא דז״א, קודם הגבורות, אך ע״י חטא אדה״ר, ירד הדעת למטה בין תרין כתפין, ובהיותו שם, ירדו הגבורות תחילה, כמבואר בדרוש חטא אדה״ר, וע״ש כי ביארנו שם איך הגבורות נמתקין על ידי החסדים, וכיון שהגבורות ירדו תחלה, לא נמתקו ע״י החסדים, והרי פגם א׳. וגם פגם ב', כי לכן הגבורות מתפשטות תחלה בגופא דז״א, ואין שם עדיין התפשטות חסדים. והחצונים נאחזין בהם. גם פגם ג', בחסדים עצמן המגולין, שהחצונים נאחזין בהם. אמנם כל אחיזת החצונים אינן אלא בגבורות, כי הרי הם שמרי הגבורה, אך אחיזתן בחסדים, הוא דבר מועט מאד.