תוכן

ח) יש זווג חצון, שהוא טפה גשמית דכלים, ועכ״ז יש בהם רשימו דנפש דגדלות, והוא ההוא רוחא דשביק בגווה, והיא המעלה אותן המ״נ דחיצוניות. אך כשגם יורדת טפה הפנימיות דנשמה, אז ז״א עצמי צריך שיעלה המ"נ, באופן כי גם בזווג החיצוניות, שהם כלים, א״א להעלות מ״נ שלהם, אם לא בכח פנימיות עצמו, אלא שאינו רק הרשימו לבד, והוא הנקרא רוחא דשדי בגווה דגדלות דנפש פנימיות. אך זו״נ הם העיקרים, ושורש ההוא רוחא, וגדולים ממנו, כי האי רוחא נשאר עם שרשי נשמות הנבראים שיתלבשו בו. אך הזו״נ, הם אלהות, וכבר בהוולדם לקחו חלקם מההוא רוחא הנוגע להם, והבן זה מאד.