תוכן

א) ועתה נבאר בחי׳ הפנימית דזו״ן, כי הנה אחר כל הנ״ל, היה פעם ב׳ כל הנ״ל, לצורך פנימית הזו״נ כנ״ל. והנה עיבור אחד היה בבחי' הפנימים של א״א עצמו, ולא ע״י התלבשות דאו״א, והיה זמנו ט׳ חדשים, לפי שעתה בפעם ב׳ הזאת, לא די שנכללו נה״י הפנימים של א״א עצמו בחג״ת שלו, ע״ד שהיו למעלה בעיבור אחד של החיצונית. אמנם גם החג״ת שלו עלו ונכללו בחב״ד של עצמו, ונמצא ט״ס דא״א נכללו, והיו בבחי׳ ג' של ג' ג'. ומזווג זה נעשה העיבור בט׳ חדשים, כמספר ט״ס דא״א ואז נעשו ו״ק פנימים של זו״ן ג״כ, ומפנימיותם נמשכין כל הנשמות כולם כנ״ל.