תוכן

ח) אך הענין, כי לעולם סוד הסתלקות עושה כלי, בהפיכתן פנים מהכלי, והנה כאשר חזרו האורות ליכנס, נכנס אור החכמה בכתר, ואז אור הכתר שבתוכו, שנשאר בעת הסתלקות כנ"ל, כי אין הכלי נגמר עד התרחק ממנו האור ג' מדריגות, וזה לא שייך בג"ר כנ"ל, אז נכנס אור הכתר שנשאר שם, תוך אור החכמה הנכנס עתה, ומתלבשת בתוכה, ונעשית נשמה אליה. לפי שהוא אור הכתר, ונעשה דכורא, והחכמה שסביבותיה נעשית נוקבא. ואז אור המובחר יותר, מתלבש תוך החכמה, ומה שהחשיך מעט, מחמת ריחוק האורות משם, זה ישאר בחי' כלי, לב' טעמים: א', מחמת התרחקות אור משם, וגרם לו גרמת חשך. ועוד, כי אפי' המובחר ממנו, מסתלק ומתלבש תוך אור החכמה הנכנס שם, ואז נגמר (נ"א נגרע) אור הראשון הנשאר מן הכתר, ונעשית כלי לכתר, כי אור החכמה מפסיק ביניהן. באופן, כי אדרבה, ביאת האורות בהתפשטותן עתה, הוא הגורם בג"ר אלו להעשות כלי, ולא נעשו כלים בעת הסתלקותם כנ"ל.