תוכן

יט) ואמנם ענין גניבת רחל את התרפים, ואיך עי״ז לא הגידו ללבן כי ברח יעקב, הענין הוא, כמ״ש אצלינו בדרוש בלק ובלעם ועזא משא״כ למעלה, כשהאורות מכוסים, הנה הארת ה״ח אלו, המתגלים ויוצאין אל החצונים, הוא ע״י אותם הרגלים של לאה, הנכנסין תוך כתר רחל כנ״ל. והם כנגד פתיחת פי היסוד של תבונה, כי כאשר האורות ההם יוצאין מן היסוד דתבונה, עד מחוץ אל ז״א, לעשות כתר לרחל כנודע, אז ע"י התלבשות רגלי לאה תוך הכתר של רחל, האור מתמעט ונחשך, ואינו יכול לצאת ולעבור האור ההוא, על צד פני רחל כנודע, כי היא עומדת אב״א עם ז״א. ובתחלה האורות פוגעין באחוריים, ואח״כ משם עוברין עד הפנים שלה, ולהיות העקביים של לאה שם באמצע כתר של רחל, אינו עובר האור עד פני כתר של רחל, כי אלו ב׳ עקביים של לאה מפסיקין לגמרי, והם לוקחין האורות היוצאין מבפנים. ונודע כי העקביים של לאה, הם דינין קשים וגמורים לגמרי, כי נ״ה אינון, אשר כל בחי׳ נ״ה הם דינין, להיותן הקצוות הקרובים אל הקליפה, ובפרט שנקרא בלשון לבר מגופא, כנודע כי נ״ה אינון לבר מגופא. ונוסף ע״ז, כי הם רגלי לאה, אשר כל בחי׳, הם דינין קשים, להיותן בחי׳ מלכות דתבונה כנ״ל, והתבונה עצמה היא נה״י של בינה, שהם אחרונות שבה. והבינה עצמה אמרו עליה בזהר דדינין מתערין מינה. ולא עוד אלא שלאה עצמה, היא מן אחוריים של מלכות דתבונה, ואינה בחי׳ פנים, ובפרט כי אינה רגלים שלה, אלא בחי' תחתונה שברגליה, והם בחי׳ עקביים כמ״ש בע״ה.