תוכן

יד) ובזה אל תתמה, בכמה בחי׳ שנמצאו אל המלכות, כי הנה תחלה היתה מקומה בעטרה שתחת היסוד, ושם היא רמוזה המלכות. ואח״כ נגדלה (ועמדה) ונעקרה משם, ועלתה על הת״ת שבו, כמו בתפלה השחר. ואח״כ נתקנית לגמרי, וחוזרת עמו פב"פ. ולא מפני זה נעקרה שרשים הראשונים, ושם נשארין קיימין לעולם, אשר זהו הענין, האשה עולה עמו, ואינה יורדת עמו. כי בכל גידול של הז״א, גם היא היתה נגדלת עמו, ונשארין שרשיה קיימין בו.