תוכן

ב) אמנם כוונת האדם באחיזתו ס"ת בידו הוא. כשאדם עולה לקרות בס"ת, יכוין ויאחוז בב' ידיו בס"ת עצמו ביריעות התורה, יד א' מפה ויד א' מפה, ויכוין כי ס"ת הוא סוד ב' שמות של אהיה דיודין וההין, והם קס"א קנ"א גי' חדש, ויכוין כי ע"י ב' ידיו שבהם כ"ח פרקין, הוא נשלם ונעשה שם, וז"ס שם חדש, כי הפשוט והמלוי של כל שם אהיה, הם י"ד אותיות. ותכוין כי אהיה דיודין הם י"ד אותיות ביד ימינך, ואהיה דההין י"ד אותיות ביד שמאלך, הרי בין שניהם כ"ח, וכשתצרף כ"ח עם חדש, יהיה גי' שם, וקרא לך שם חדש. והנה שם וספר, הכל אחד בגי', כי ספר, גי' י"ד אותיות של אהיה דיודין וי"ד אותיות של אהיה דההין, עם חשבונם שהם שי"ב, הרי הכל גי' ספר, וז"ס ס"ת. ואח"כ יכוין לכלול יד שמאל ביד ימין, להראות שימתקו הגבורות ונכללו בחסדים, ותסלק יד שמאל ותשאר יד ימינך לבדה אוחזת בס"ת, כ"ז שתקרא. והנה תחלה תפתח ותראה ואח"כ תסתום ותברך, ותחזור ותפתח ותקרא, ותחזור ותסתום ותברך. גם לא תאחוז הס"ת ביריעה בידך, רק ע"י מפה של ס"ת, כי הנוגע בס"ת עצמו ח"ו עליו נאמר, כל האוחז ס"ת ערום נקבר ערום, כדאיתא במס' מגילה בסופו.