תוכן

ד) ודע כי כמו שבכל הפרצופים דקדושה, יש בהם בחינות המוחין כנודע, כן יש אל כל הפרצופים דקליפות כולם, לזכרים ולנקבות. אבל יש שינוי בזה. כי הנה הזכר דקליפה, וגם הנקבה, אין בהם רק תרין מוחין לבד. והזכר של הקדושה, יש לו ג׳ מוחין: חב״ד. והנוקבא של הקדושה, יש לה ב׳ מוחין חו״ב לבד, כי נשים דעתן קלה. וזה נרמז בסבא דמשפטים דק״ג, וז״ל, אל אחר אסתרס ולא עביר פירין. פי׳ הדבר: כמש״ה, ממני פריך נמצא, כי הפירות הנעשין מזווג העליון דזו״ן דקדושה, הם נשמתין ורוחין ונפשין דישראל. והענין, כי בחי׳ נפשות באים מן הנוקבא עצמה. אמנם בחי׳ נשמות ורוחות, באים מן צד הזכר, המזדווג עם הנוקבא. ואמנם הטפה הנמשכת ע״י הזווג, הוא ממוח הדעת, כי הוא המכריע, והמחבר התרין מוחין חו״ב של הזכר, ואי אפשר לשום זווג, אם לא ע״י הדעת, לכן נקרא הזווג בלשון דעת, כמ״ש וידע אלקנה את חנה אשתו. והאדם ידע את חוה אשתו. ואיש לא ידעה. וכמוהו רבים. והטעם כי אם אין דעת, אין זווג כלל.