תוכן

א) ונבאר ענין אב״א. הנה נתבאר, כי החיצונים יונקים מן העור, הנקרא קליפת נוגה. והנה בהיות ז״א בסוד יניקה, אז החצונים נאחזין שם מאד, יותר מן הצורך, מאותן הניצוצין המאירין ועוברין דרך נקבי העור. ואחר כך בהיותן בגדלות, נמשכו בחי׳ מוחין דגדלות, אלא שהם עדיין בחי׳ דינין וגבורות קצת, אז נמשכו בזו"ן חשמ״ל, מבחי׳ נה"י תבונה הב׳ לבד, כנודע, ואז החיצונים מבחי׳ הפנים חשמ"ל הנ״ל, אינם יכולים לינק, כי הם אור גדול, ונכהים עיניהם, בסוד לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך. אמנם מן האחוריים דחשמ״ל יכולין לינק. לכן המוחין הנמשכים אל הנוקבא, והם נמשכין ע״י ז״א עצמו, אל האחור, כדי שעי"ז תלך אל הנקבה לאחור, ויהיה אב״א בכותל העור הנקרא גויל כנזכר.