תוכן

טו) וזה נמשך, עד שבא אברהם, והורידה רקיע א׳, והוא בחינת החסד אשר בה, שנתפשט למטה, כנודע כי אברהם איש חסד. וכן עשו השאר, עד משה. ואז נתפשטה גם המלכות שבה, ונתפשטו ט״ס שבה בבחינת אב״א למטה מהחזה, ועדיין אין האור ה״ר שבו מאירין בה, וכ״ז בימי החול כנ״ל. וטעם הדבר היה, לפי שכל הנשמות שבאותן הדורות, שהיו מבחי׳ ישראל, היו מעורבים בדור הפלגה, ובדור סדום, ובדור מצרים, והיה הטוב מעורב ברע וכמ״ש בדרוש בפ״ע בע׳׳ה, וע״כ לא יכלו הצדיקים ההם, להמשיך אור הה״ר למטה שיאירו בה, וכמ״ש בע״ה, בענין גלות מצרים.