תוכן

ג) וענין זווג א״א הוא זה, כי הנה נת״ל, כי אין בא״א רק ט״ס לבד, ולא נזכר בו בחי׳ מלכות. האמנם היסוד שבו, כלול מזו"ן, כדמיון התמר הכלול מזו״ן, בסוד צדיק כתמר יפרח, הנזכר בזוהר. ואז נתעלו נה״י שלו בחג״ת שלו, אשר שם מעמד ומצב או״א, כנודע כי אבא מלביש חסד וחצי ת״ת הימין, ואימא מלבשת גבורה וחצי ת״ת השמאל. ועלה הנצח דא״א בחסד שלו, אשר שם אבא. ועלה הוד דא״א בגבורה, אשר שם אמא. ועלה היסוד דא״א בת״ת, אשר שם בחי׳ הדעת, שהוא היסוד של שניהן, חציו כאן, וחציו כאן. ואז ע״י התלבשות נה״י שלו תוך או״א עצמן, אשר הם זכר ונקבה ממש, שמשו אז ע״י יסוד דאריך אנפין הכלול מזכר ונקבה מיניה וביה, ואז הוציא את החיצוניות ו״ק דז״א, ג׳ כלילין בג'. ואת הנוקבא בסוד פסיעה לבר, כמבואר אצלינו ועיין לעיל היטב. ותכלית כוונתו היה, להתלבש בתוכם כנ״ל. ונמצא שעליית נה״י דא״א במקום חג״ת שבו היה לטעם הנ״ל, להתלבש תוך או״א שהם זו״ן, ועל ידם גם היסוד שבו יזדווג מיניה וביה, כמ״ש.