תוכן

ו) גם דע, כי אותו האור היוצא מתוך א"ק הזה, הנה הוא כולו אור אחד שוה, רק כי על ידי התרחקותו וירידתו, הוא מתעבה עיבוי אחר עיבוי. כיצד, האור הנמשך ויוצא דרך האזן, הוא זך מאד, וכאשר נמשך האור הזה בפנימיות הא"ק, עד הגיעו אל החוטם, ויצא קצת דרך שם, הוא מתעבה, וקונה איזה עביות וגסות, ואעפ"י שהוא (אורות ל"ג) אור א' שוה, עכ"ז, מחמת הריחוק שנתרחק ונמשך יותר למטה, מתעבה יותר בצאתו משם. ועד"ז בהתפשטותו יותר למטה, בצאתו עד הפה, ויוצא קצתו דרך שם, מתעבה יותר בצאתו משם, בהתרחקותו מהמקור העליון, אבל לא לסיבת בחינת האור בעצמו, כי כולו שוה כנ"ל. אך המשכיל יבין, כי אור של מוחין נקרא ע"ב וזה נקרא ס"ג. ודי בזה.