תוכן

א) א' צ״ע, כי כיון שהנקודת המלכות לא יצאה, כי אם הכתר, אם כן ע״ד שבז״א, שמסתלקין מוחותיו שלא ישלטו בהם החיצונים בעת הפגם, לפי שהם מובחרים, גם ט׳ תתאין דמלכות, היה להם להסתלק. ואדרבא כתוב בתפלת עמידה, כי ט׳ מלכות תתאין נחתי בבריאה, וכתר שלה נשאר באצילות, והיה לה להיות בהיפך. ונוכל לתרץ חצי הקושיא כי גם מז״א נופלים, בסוד במסתרים תבכה נפשי מפני גוה ועכ״ז קשיא, דא״כ היה לצאת ב׳ הנקודות באופן אחד, ולא הפוכים, כיון ששניהן שוין בנפילה.