תוכן

א) הקדמה בענין הולדת או"א וזו"ן, ומיוסדת על המ"ב זווגים, הנזכר בס' הזוהר פ' בראשית דט"ו. דע, כי הלא כבר ביארנו, שהיה בז"א ג' בחי', ובעיביר ראשון היה בסוד ג' כלילין בג', ואמנם עיבור זה היה, ע"י נה"י דא"א שנתעלו למעלה תוך חג"ת שלו, ושם ביסוד עצמו דא"א, הוא שנזדווג עם העטרה שבו. ומשם יצא ז"א. נמצא, כי הזווג היה בא"א עצמו, וכבר ידעת מ"ש רז"ל, היכי דמי לאלתר, כל זמן שהרוק מצוי בפה, והוא נשיקין הקודמין לזווג, כי הם בחי' זווג עליון בפה עצמו, לכן תחלה היה זווג עליון דפה דא"א, להוריד כח הטפה ההיא כלולה במ"ב זווגים, כי כבר הודעתיך, כי החיך הוא החכמה. והענין, כי החכמה (מ"ס) דא"א יש בה י"ס כלולות בראש לבדו, ויסוד שלה הוא החיך, והוא המזדווג עם הגרון, שהוא המלכות, ונקרא בינה בערך שאר הגוף, כנודע.