תוכן

ו) ועתה נבאר הענין, כי הבל האוזן, נחלק לב' אזנים. והענין הוא, כי הלא יש בינה ותבונה כנודע. לכן אזן ימנית, הבל שלו, הוא שורש נשמת בינה. והבל אזן שמאלית, שורש נשמת תבונה. גם הבל החוטם, נחלק לב' בחי': בסוד שורש יעקב, וישראל. הימין ישראל, והשמאל יעקב. אך הבל הפה הוא א', כי הוא נגד הנוק' דז"א, ואע"פ שיש לאה ורחל, עכ"ז, עיקר לאה מבחי' מלכות דתבונה. (נ"א זאת היא ו"ק דב"ן דז"ה, ממלכות דתבונ') המתלבשת תוך ז"א כנודע, ולכן אינו נחשב רק לא'. אך עכ"ז, כיון שהם ב' בחי', גם הבל הפה נחלק לב', עם שההבל הוא מקור א', שלא כדמיון האזנים והחוטם. והוא, כי בהיות הבל זה בגרון, הוא סוד קול, וכשיוצא מחוץ לפה, הוא סוד דבור, בחיתוך אותיות. הקול, נגד שורש לאה. והדבור, נגד שורש רחל. אע"פ שקול הוא בת"ת, שהוא הז"א, (נ"א בת"ת ז"א) עכ"ז, שורש של שניהם הוא במל' דתבונה. (נ"א עכ"ז שורשו במל' בינה) רק שקול נעשה נשמה לז"א, (נ"א לו"ק דב"ן דז"א) והדיבור נעשה נשמה למל', (שהיא רחל) ושניהן מצד הפה, שהוא סוד המלכות דתבונה.