תוכן

א) והנה נתבאר מה שנפל מאו"א וכו': ובמתבאר לעיל (בפמ״ס ענף כ״ב) בסוד אחורים דאו״א עש״ה, נבין ג״כ ענין התחלקות ב' הנקודות חו״ב שהם ראש הב' לד' הפרצופין, גם למה נבחנים לב' נקודות.
והענין, כי מלכות וה״ת שבנקבי עינים, מתוקנת מסוד עליית מ"ן בפנימיות וחיצוניות כמ״ש היטב בענפים הקודמים שנק' ב' נקודות: נקודה דבחי״ב ונקודה דבחי״ד עש״ה. אלא בחי״ד היא בחיצוניות ובחי״ב בפנימיות, כי כן עלו למ"ן מסיבת ירידת ישסו״ת בפנימית נה״י דא״ק שנגנזה בחי״ב בבחי״ד, ולפיכך כשנמשכו החו״ג מנקבי עינים לראש הב' הנק' חו״ב או אח״פ, שז״ס התלבשות נה״י דכתר בחו״ב כנ״ל בענף הסמוך עש״ה נמצא שחיצוניות דנה״י דכתר ירדה בסוד ההתלבשות ובאה בפנימיות דתחתון כמו שכייל לן הרב לעיל בענף ט״ז. ונתבאר שם בפנים מסבירות, אשר משום זה גם ראש הב' מתחלק לב' בחי' ראש: פנימי וחיצוני, דהיינו: מעינים ולמעלה, ואח״פ, שהם מכונים: או״א וישסו״ת כמ״ש שם. ונמצא שחיצוניות נה״י דכתר דהיינו בחי״ד שהתלבשה בפנימיות דראש הב׳, היינו רק באו״א עילאין שבראש הזה המכונה גם כן מעינים ולמעלה, אבל לא כלל בחיצוניות דראש הב׳, דהיינו באח״פ שבו שנק' ישסו״ת.
אמנם צריך שתדע שענין התלבשות נה״י דכתר הנזכר הוא ג״כ בחי' תיקון קוים בראש הזה, שכבר ידעת ביאורם אשר נעשה מכחם ג' בחי' ימין שמאל אמצע בכל ספירה וספירה מע״ס דאו״א. ובזה תבין למה נקרא התלבשות נה״י דכתר, שבאמת אין זה כי אם חיצוניות המלכות שבנקבי עינים, כמ״ש לעיל וא״כ היה צריך לומר התלבשות מלכות דכתר. ובאמור תבין כי הוא מתחלק בג' בחי' יש״א שהימין שבו מכונה נצח והשמאל מכונה הוד והאמצע מכונה יסוד. אמנם כללותם אינם באמת רק בחי' חיצוניות המלכות דכתר.
והנה מכח התלבשות נה״י דכתר בחו״ב, נעשו ראוים שיתלבש בהם יסוד דא״ק שה״ס אור הפנים ואור הזכר כמ״ש בענף הקודם. ואז נעשה הזווג דאו״י בב' הראשים הכלולים בראש הב׳, דהיינו ראש הפנימי וראש החיצוני הנק' או״א וישסו״ת. ונודע אשר באו״א עי' יש בהם נה״י דכתר, אמנם בישסו״ת דהיינו אח״פ דראש הב׳, בהם יש רק בחי' נקודה דבחי״ב לבד, כמו דכייל הרב בענף י״ד אשר ה״ת בעינים ויה״ו באח״פ וחסר ה״ת, אשר ע״כ מכונה המלכות דאח״פ בשם ואו יען חסר בה ה״ת שהיא הנקודה העיקרית. ולפיכך באו״א עילאין יצאו ע״ס בקומת כתר, אבל בישסו״ת יצאו רק ע״ס בקומת בינה לבד, כנודע שמסך דבחי״ב אינו מעלה או״ח רק בקומת בינה. כמ״ש בפתיחה ובענף ג׳ עש״ה.
ובזה תבין דברי הרב לעיל בענף י״ז אות מ׳, וז״ל: וניקוד שורוק בואו שנק׳ מלאפום שהוא באמצע, הוא ההבל היוצא מן היסוד לאו״א ונחלק לב׳, כי הנה נקודת השורוק ואו ויוד באמצע, ויוד של שורוק הוא לאבא, והואו של שורוק הוא לאמא וכו׳, הנקודה שהוא כעין היוד שבשורוק היא יותר עליונה, וממנה יונק אבא דנקודים וכו׳ עש״ה. ובאמור מתבארים הדברים היטב, כי התלבשות יסוד דא״ק שה"ס השורוק באו"א, כלומר בראש הב', הרי הוא נחלק לפנימי וחיצוני, אשר מעינים ולמעלה שם נעשה זווג הפנימי, אשר ע״ס היוצאות בזווג ההוא יש להם קומת כתר והוא שנק' או״א עילאין או אבא לבד.
וזה אמרו, אשר נקודה דשורוק נטיל אבא, ר״ל מסך דבחי״ד שנקראת נקודה כנ״ל, והיא ודאי עליונה מן הואו, כי מסך דבחי״ב נק' ואו, שיורה שחסר שם ה״ת ובחי״ד כנ״ל. וזה אמרו, והואו של שורוק הוא לאמא, כלומר מסך דבחי״ב שאינה מעלה או"ח רק בקומת בינה. ומשמיענו בזה אשר התלבשות היסוד בחו״ב דנקודים גורם ב' זווגין וב' ראשים, דע״כ מכונה בשם שורוק: ואו ונקודה, אשר מזווג דעל הנקודה נטיל ראש הפנימי הנק' אבא, ומזווג דבחי׳ ואו נטיל ראש החיצון הנק' אמא.