תוכן

ב) ודע אמנם, אשר יש ב' בחי' של פרצוף בינוני: בחי' הא' הוא האמור לעיל בסוד א״א וישסו״ת וכו' ע״ש. ובחי' הב' של בינוני ה״ס השערות הצומחות ויוצאות לבר מהכלים, הן בראש והן בגופא. וההפרש רב ביניהם, כי הבינונים מבחי' א' המה מתלבשים בעצמות הכלים שבגוף, דהיינו באותם הכלים עצמם הנמשכים מצד השורש הקדום למ״ן, ע״ד שנתבאר בענפים הקודמים, בסוד כלים דפנים וכלים דאחורים עש״ה. אמנם הבינונים מבחי' ב' דהיינו השערות, אינם מתלבשים בתוכיות הכלים דגוף, אלא בבחי' ענפים יוצאים מחוץ מהם והמה רק תלויים בגוף, והוא להיותם בעיקר רק בחי' אח״פ דכלים היוצאים.
פירוש דכבר נתבאר שעיקר הכלים דגוף בכל קומתו ובנינו מראש תוך סוף, המה נמשכים מסוד השורש הא' הקדום למ"ן, והמה עיקר בנינו של הפרצוף, כדברי הרב בענף הקודם, בהבחן שבין המוחין הנמשכים ע״י מ"ן שה״ס החו״ג שבאו להם מחדש, לבין ההארה שהיתה בראשונה מטרם ביאת המוחין. ואומר שם (ענף כ״א אות ד׳) וז"ל: ובבחי׳ זו תהיה הארה זו פחותה וגרועה מהראשונה, כי הראשונה תיקנה ועשתה כל הפרצופים כולם שלימים, וזאת לא עשתה רק הגדלת החצי אחוריים, עכ״ל. פירוש דבריו, כי ההארה של הפרצוף שיש בו מצד המשכתו משורש הקדום למוחין, דהיינו הכלים דאחוריים, אע״ג שאין בו מבחי' כלים דפנים, מ״מ הוא עיקר עצמותו ובנינו של הפרצוף, אמנם אור המכונה בשם מוחין, שפירושם ה״ס האורות היוצאים אחר תיקון המ"ן שנק' חו״ג, אע״פ שמצדו נמשכים כל הכלים דפנים הראויים להתלבשות אור העצמות הנק' פב״פ, מ״מ אינם רק בחי' הגדלת אחורים לבד. כלומר, שמגדילים הכלים דהפרצוף משורש הא' שהמה רק אחוריים, ומשיבים אותם לבחי' פנים. ולפיכך אין המוחין משורש הב' נחשבים לעיקר ועצמות הפרצוף, אלא רק בחי' טפל לפרצוף, להיותם משביחים אותו ומגדילים ומאירים אותו בבחי' כלים דפנים לבד, כמ״ש שם בפמ״ס ע״ש.
ונמצינו למדים, אשר עיקר בנין הפרצוף בהשלמתו כלומר ברת״ס, הוא נמשך בעיקר רק מכח שורש הקדום למ"ן ומוחין ואורות דשורש הב'. דהיינו שע״י מ"ן המה רק מתחברים עם הכלים דשורש הא' ומאירים ומשיבים אותם לבחי' כלים מתוקנים שיהיו ראויים לג״ר ופב״פ.
והנה נתבאר שמצד שורש הב', אינו נמשך רק שבח כלים, דהיינו בחי' הפנים דכלים. בהיות שכבר נמצא בנין הכלים מכח שורש הא'. אמנם תדע, אשר גם יש כלים המיוחסים בעיקר רק לשורש הב׳ שע״י תיקון המ״ן, והמה הם סוד השערות, אשר מקור אחיזתם הוא בארבעה מקומות בגוף, דהיינו: שערות רישא ושערות דיקנא, ומתחת החזה ואצילי ידים, ודיקנא תתאה.
וענין ד׳ מקומות הנ״ל, תבין ע״פ המתבאר בענף הקודם, בסוד אח״פ היוצאים ובסוד שיפולי אח״פ אלו שבאים ממש לראש התחתון ועל שם התחתון נקראים, עש״ה כי אי אפשר להכפיל כאן כל האריכות. ותוכן הדברים, שבחי׳ מלכות דראש של העליון היא המקור לכל תחתון שממנה נאצל, ובה דבוק להיותו בחי׳ התפ״ב דמלכות הזו, וע״כ מאחר שע״י עליית המ״ן נתעלה המלכות דכל ראש מפה לעינים, הרי כל תחתון מרויח קומתו דאח״פ מהראש דעליון שלמעלה ממקור יציאתו מכח שורש הא׳, שהרי עכשיו נתעלה המלכות של ראש, ונמצאת למעלה מאח״פ דראש. אמנם התחתון הנמצא בעיקר בכח שליטת שורש הא׳, אינו יכול להתעלות למעלה מפה, ששם מקורו מצד שורש הא׳, ולפיכך הוא שואב כל בחי׳ אח״פ אלו אל מקומו במצבו למטה מפה. גם נתבאר שם, אשר הפה עצמו נכלל מאותה המלכות שבנקבי עינים עש״ה.