תוכן

א) ונבאר עתה מציאת יציאתן לחוץ וכו׳. כדי להבין דברי הרב שבענף זה צריכים להבין היטב ענין אור הב׳ ששימש בנקודים, כדברי הרב לעיל בענף ט״ו, שהוא סוד האור שבקע לפרסא וירד דרך יסוד דא״ק לנקודים ע״ש.
וכבר נתבאר שענין בקיעת הפרסא ה״ס המוחין וה״ס אור הזכר בסוד זווג החיצון. וכבר נתבאר שהוא מכח התעוררות אורות דא״ק שמטרם עליית המ״ן, אשר מקום הזווג הוא בפה דראש דכאו״א מגעסמ״ב ולא בנקבי העינים, שאז בהתעוררות זווג זה חוזרים ונמשכים כלהו בחי׳ אח״פ שכבר יצאו מבחי׳ ראש לחג״ת, והמה נכנסים שוב לבחי׳ ראש וחב״ד. שהרי בשורש הא׳ היו קומת גלגלתא ועינים ואח״פ שוים ממש זה לזה כמובא לעיל. והנה הזווג הראשון נעשה ודאי גבוה מעל גבוה, אמנם אנו נתחיל לדבר מראש הס״ג, כדרכו של הרב.
ותבין אשר מכח הזווג שנעשה בפה דראש הע״ב, נמצאים אח״פ דראש ע״ב ששבו לקדמותם לבחי׳ ראש הע״ב ממש, כי המלכות שהיתה בנקבי העינים חזרה וירדה למקומה כבתחילה דהיינו לפה של ראש, וא״כ בהכרח שגם הראש דס״ג הפנימי שכבר קנה מקומו באח״פ דראש ע״ב, מוכרח לירד יחד עם המלכות דעינים למקום הפה של ראש כמקודם המ"ן. ונתבאר שאין הגרעון נוהג ברוחני כדברי הרב שהבאנו לעיל, ולפיכך יש באח״פ דס"ג הפנימי האלו בחי' ע״ב ממש כמו בהיותם עוד בראש דע״ב, ולפיכך נעשו בחי׳ ראש גמור בס״ג מפה ולמטה עד החזה.
והנה זה ודאי שכל זה נעשה רק בפרצוף הפנימי, כי רק הוא היה מקודם באח״פ דע״ב ממש, אמנם לא בפרצוף ס״ג החיצון שמעולם לא נתעלה למעלה מפה דע״ב. אבל מתוך שהפנימי והחיצון יצאו מזווג אחד שע״י המ"ן, כמ״ש לעיל עש״ה א״כ הפנימי משפיע אותו אח״פ דע״ב שלו לפרצוף החיצון, כי המה מתלבשים זה בזה ממש כמו פרצוף אחד, באופן שאח״פ דע״ב שבאו לראש הפנימי דס״ג נמצאים מאירים בבחי׳ השבולת דראש החיצון דס״ג, אמנם גם בב' הבחי' דהשבולת דהיינו: זווג פנימי וזווג חיצון. באופן שיצאו שם ב' ראשים: ראש הפנימי בבחי׳ האזן דשבולת בסוד הכתר שהוא הראש העיקרי, והראש החיצוני בבחי׳ חוטם פה דשבולת לראש הב׳ שנק׳ חו״ב, כמ״ש לעיל.
ואע״פ שהזווג העליון נעשה בפה שהוא בחי' חיצוניות, אשר כבר מחובר האח״פ לבחי׳ פנימית כמו גלגלתא ועינים, עכ״ז המוחין דתחתון הנמשכים מכח ראש דס״ג הפנימי שחזר ויצא למקומו עושים עדיין ב׳ זווגים, והוא משום שראש דס״ג הפנימי אינו כולל כלל לראש דע״ב מצד שורש הא׳, כי מאז אין לו שום מקום ושורש באח״פ דע״ב זולת מפה ולמטה, כמ״ש היטב. ולפיכך, מתוך שכל שבחו הוא מאח״פ דע״ב שבשורש הב', ע״כ בהכרח שמתחלק ג״כ לב' בחי' כדרך השורש הב' כנ״ל, והבן היטב.
והנה נתבאר סוד הראש החדש שהרויח הס״ג מבחי' אח״פ דע״ב ממש, שמצד שורש הב' המה התלבשו בכלים דהעדפה שנשפלו מעצמות הראש וקבעו מקומם בתוך, דהיינו ראש הס״ג ושבולת הזקן. ותדע בזה אשר פרצוף הפנימי הוא המקבל המוחין החדשים הנז' בסוד עליה וחזרה וע״כ הוא שורש הזכר. ופרצוף החיצון שה״ס השבולת הוא מקבל המוחין מהפנימי והוא שורש הנוקבא המקבלת מהדכר ולית לה מגרמה ולא מידי רק מה דיהיב לה בעלה, דהיינו הפרצוף הפנימי. וצריך שתזכור כאן שכל ענין השבולת ה״ס מלכות דעליון בעצמותה, שנתארכה ונשפלה למקום דרגא התחתונה בסוד שיפולי מעים והיא המתפשטת כאן בסוד ראש, שז״ס מלכות דעליון הנעשת כתר לתחתון, אמנם נקראת עטרה, והבן זה.
ועד״ז תבין בסוד השיפולי דחב״ד דס״ג שלמעלה מחזה לגבול החג״ת דס״ג שמחזה לטבור, שאלה נקראים בשם פרסא וטבור כנ״ל. אשר בחי' פרצוף הפנימי דחג״ת דס״ג, שבזמן עליית המ"ן עלו והלבישו בחי' אח״פ דחב״ד דס״ג ממש, אשר אח״כ בעת זווג חיצוני חזרו וירדו למקומם מחזה ולמטה, המה ג״כ באים ומתלבשים בפרצוף החיצון דחג״ת דס״ג, והיינו ג״כ רק בסוד שיפולי המעיים, דהיינו פרסא וטבור כאמור.
ועד״ז תבין בסוד השיפולי דחג"ת לנה״י שלמטה מטבור שהם נקראים יסוד ועטרה, אשר בחי' פרצוף הפנימי דנה"י שבזמן עליית המ"ן היו מלבישים לאח"פ דחג״ת ממש, ואשר אח״כ בזווג החיצוני שחזרו אח״פ דחג״ת לבחי' הקודמת, אז חזר הראש דפרצוף נה״י הפנימי וירד למקומו למטה מטבור כבתחילה, שאז יש לו לפרצוף נה״י הפנימי בחי' ראש דגופא ממש כמו שהיה לו בזמן שהיה מלביש לאח״פ דחג״ת. וזה הראש מכונה יסוד ועטרה, אשר נקבע בפרצוף נה״י לבחינת ראש דגופא כמו מדרגת חג״ת, כלומר שיש שם אור הזכר הראוי לזווג ולהתפשטות ע״ס חדשות כנודע.