תוכן

ט) ופרצופי פו״ח דחיצוני נמצאים שניהם למטה מפה כמו בשורש הא׳, אלא שאותה המלכות שנתעלתה לבחי׳ נוקבא דע״ב בסוד נקבי עינים, בהכרח שצריכה לחזור ולירד לגלגלתא דס"ג, שהרי היא שייכת לס״ג עוד מצד שורש הא׳, אמנם מתוך שכבר נסתלקה מבחי׳ פה דראש שה״ס ה' ראשונה וקיבלה לבחי׳ נקבי עינים שה"ס ו״ד דמילוי יוד כמ"ש לעיל, לפיכך כאשר חוזרת ויורדת למקומה הא׳ לפה להיות שורש לס״ג, נשתנה שמה לשם שבולת הזקן שה״ס קמץ שצורתו רחב למעלה וקצר למטה כי מתוך זה נקמצו האורות מן התחתונים כמ״ש לעיל עש״ה. ותדע שבחי' שבולת הזקן הזה, כולל סוד הפרסא והטבור, שה״ס אדם הרוכב על הכסא וסוד הכסא, שפירושם זווג הפנימי שמעינים ולמעלה וזווג החיצוני דאח״פ, והוא משום שהגלגלתא דס״ג הזה נמצאת עתה כלולה מעינים ופה יחדיו, כי מצד שורש הא' הרי זו בחי׳ המלכות שבפה של ראש בסוד ה״ר, אמנם מצד התיקון דעליית מ"ן שה״ס תיקון האצילות כבר מתוקנת לנוקבא דע״ב בסוד וד דמילוי היוד. ודע דסוד הע״ב שבמלכות ה״ס אדם על הכסא וסוד אח״פ שבה, כלומר מזווג דפה ה״ס הכסא, וזכור זה.
והנך מוצא ריוח גדול בס״ג אשר מלכות דע״ב עצמה כלומר מבחי' נקבי עינים דראש הע״ב דהיינו באמת ע״ב דע״ב, נמצאת מתלבשת בעצמותה בראש הס״ג בסוד אדם על הכסא כנ״ל. וזה נקרא שיפולי דהפנימית והעליון להתלבש במדרגה תחתונה שהוא מחוץ הימנה, והבן זה היטב כי הוא מיעוט גדול כלפי העליון, אמנם ריוח ויקר כלפי התחתון, בהיות שעצמות דמדרגה דעליון דהיינו המלכות דבחי׳ ע״ב דע״ב שבנקבי עינים מתלבשת בראשה.
ובזה יתרחבו לך דברי הרב אשר ענין צמצום נה״י ועליית מ"ן נק' תיקון האצילות, כנ״ל ע״ש. כי הנך מוצא אשר מכח עליית המ"ן שנתעלה מלכות דפה לבחי' נוק׳ דע״ב שנק' נקבי עינים נמצאה שנכללת מבחי' ע״ב דע״ב, אשר גם היא עצמה חוזרת ומתלבשת בסוד שבולת הזקן. ונמצא הס״ג המכונה בריאה שלא היה לו מצד שורש הא' רק בחי' מלכות דע״ב, הרי שיש לו עכשיו מבחי' חכמה וע״ב דע״ב, דהיינו מאור העינים. וה״ס חכמה של הראש דע״ב כאמור. ובזה נתתקן בחי' אצילות דאצילות שה״ס ע״ב דע״ב בראש הס״ג ועד״ז בכלהו מדרגות. וצריך שתזכור כאן דכל עליון נק׳ ראש ואצילות וכל תחתון נק' גוף ובריאה, גם כל בחי' ע״ב נק' אצילות בכל מקום שהוא. וכבר נתבאר לעיל שענין שבולת הזקן הזה עדיין אין בה ממש בחי' אצילות וראש, אלא שהוא בחי' הכלי דאצילות שנק' ו״ד דהמילוי שביוד, אשר אח״כ בסוד הזווג החיצוני הרי מוכנה לקבל אצילות וראש ממש, כמ״ש לפנינו בע"ה. והנה נתבארו ד' הפרצופים שמאריך הרב לעיל בענף הקודם. וכבר ידעת, שעיקר השולט הוא פרצוף החיצון דחיצוני, כי הוא המגולה ויתר ג׳ הפרצופין הנ״ל המה כולם פנימים, שפירושו נסתר מהתחתונים.
והנך מוצא אשר בפרצוף החיצון אין בו רק בחי' ו״ק, דהיינו חג״ת נה״י וחסר ראש. וגם מטבור ולמטה דכללות חסר לגמרי ואין שם אלא מבחי׳ הסתכלות עינים באח״פ, כלומר משורש הא' שמטרם עליית מ"ן, דהיינו כלים ריקים מבלי אור העינים. גם בלי תיקון ג׳ הקוין ויתר התיקונים הנ"ל, וזכור זה.
וצריך שתדע אמנם אשר כמו שאמרנו שבחי׳ אצילות דראש ע״ב נתפשטה ויצאה לבר מראש ע״ב ונעשית בסוד שבולת הזקן לראש הס״ג, שנבחן כמו העדפה ובליטה שנתחדשה ויצאה מהראש ונמשכה במקום התוך בסוד שיפולי מעיים, עד״ז ממש צריך להבחין אשר מבחי' ראש דס״ג שהוא בחי' התוך וחג״ת דכללות נמשך ג״כ ממנו אותה הבליטה והעדפה למקום שמתחתיו, דהיינו למטה מחזה בסוד שיפולי מעיים, והוא משום שזו הבחי' דלמטה מחזה ה״ס הגוף והתפשטות המלכות דראש הס״ג לחג״ת וגופא מצד שורש הא' עד הטבור. והנה אותה המלכות דראש הס״ג המתלבשת בחג״ת דס״ג, נעשית ג״כ כלולה מפנימיות וחיצוניות שה״ס נקבי עינים ובחי' פה, ממש ע״ד שביארנו לעיל בראש הע״ב עש״ה, ונמצא העצמות דע״ב דראש הס״ג ירד בסוד שיפולי מעים ונמשך בתוך מקום החג״ת בדוגמת שבולת הזקן. ותדע שזה נקרא פרסא דאלכסונא. להיותה כלולה מבינה עילאה ומלכות תמים יחדיו. וכמו שאלכסונא דשבולת כולל ע״ב דע״ב וראש הס״ג, כן אלכסונא דפרסא כולל ע״ב דס״ג וראש חג״ת דס״ג. וכמו שהשבולת כלולה מפו״ח בסוד קמץ כזה (קמץ) אשר הרקיע מלמעלה והניצוץ מלמטה, שנתבאר באריכות לעיל, עד״ז גם הפרסא כלולה מפו״ח בסוד קמץ, שהרקיע מלמעלה, וה״ס הפרסא בעצמה ששטוחה כמו ו מלמעלה, והטבור ה״ס הנקודה שמלמטה.וביאור הדברים למעלה עש״ה ובסוד התהפכות דפו״ח עש״ה.
והנה נתבאר ענין השבולת בכללותה שה״ס שיפולי מעיים מע"ב לס״ג, וענין הפרסא בכללותה שה״ס שיפולי מעיים ובליטה מראש הס״ג לחג״ת דגופא דס״ג. ועתה נבאר ענין הבליטה וסוד שיפולי מעיים מפרצוף חג״ת דס״ג לפרצוף נה״י דלמטה מטבור. וכבר ידעת שכל מה שיש בחג״ת יש ג״כ בנה״י, כי כמו שחב״ד הוא ראש הכללי כן חג״ת ראש מגופא עצמו, אשר המלכות שלו שנק' טבור מתפשטת ממעלה למטה באותה הקומה שיש לה בחג״ת כמ״ש בענפים הקודמים. ולפיכך גם מלכות דחג״ת שהרויחה מסוד העליה להיותה נכללת בבחי' ע״ב דחג״ת, נמצא מתוך זה שנתארך גופה דחג״ת ויצא למקום נה״י, בדומה לשבולת שהוא שיפולי דע"ב למטה לגבול הס״ג ובדומה לפרסא שהוא שיפולי דחב״ד דס״ג לחג״ת דס״ג, כן נתפשט מבחי' הטבור וירד למטה לגבול הנה״י. והעדפה זו שהרויח הנה״י מבחי' הלמעלה מטבור, מכונים בשם יסוד ועטרה, דהיינו ג״כ בסוד רקיע וניצוץ, או ? ונקודה. כלומר, דבחי' הפנימיות ה״ס הו' בסוד רקיע המכונה יסוד, ובחי' החיצוניות ה״ס הניצוץ או הנקודה המכונה עטרה. וזה שחז"ל מגדירים אותם בשם שיפולי מעיים, כי מעיים דחג״ת שה״ס למעלה מטבור נשפלו ונמשכו למדרגה יותר תחתונה, בסוד מלכות דעליון המתלבשת בתחתון ונעשית שם לראש וכתר כנודע. ובזה תדע שכתר זה דתחתון שנתחדש מכח המ"ן, להיותו מעצמות הבנין שבעליון כמבואר, הוא שקנה השם הזה החדש דהיינו עטרה והבן זה מאוד.