תוכן

ד) והנה נתבאר לך שכל מדרגה נבחנת על רת״ס. שמכח צמצום נה״י נתכפלה כל מדרגה שבבריאה לתו״ס שהם חג״ת נה״י, וכן כל מדרגה של אצילות נתכפלה לראש ותוך שה״ס מעינים ולמעלה ואח״פ החיצונים. וכבר ידעת שכל ראש שאו״ח שלו ממטה למעלה נקרא אצילות, וכל גוף שאו״ח שלו ממעלה למטה נק׳ גוף. גם נתבאר בפמ״ס ענף ט״ז אות י״א אשר הגם שכל מדרגה נבחנת כלפי עליון שלה לגוף וכלפי תחתון שלה לראש, עכ״ז צריך להבחין בכל מדרגה פרטית אותם התיקונים שבה הנוגעים לתיקונים דראש, ויחד עם זה אותם התיקונים שבה הנוגעים לתיקונים דגופא עש״ה. וצריך לזכור זה תמיד בדברי הרב כי זולת הכלל הזה לא ימנע הבלבול, שלפעמים מדבר הרב מתיקונים דראש דאיזו מדרגה ותיכף מדבר לפעמים באותה המדרגה ממש מתיקונים דגופא, והאמת ששניהם ביחד נבחנים בכל מדרגה כמו שאבאר במקומו בהרחבה בע״ה.
ולפיכך תבין שענין הכפל דכל מדרגה, יש להבין אשר בבחי׳ תיקוני אצילות שבה הוא נבחן לרו״ת: דמעינים ולמעלה ראש, ואח״פ תוך. ומתיקוני הבריאה נבחנת לפנימיות וחיצוניות שהם חג״ת בתוך נה״י, וכ״ז בסוד צמצום נה״י שה״ס אבא עובר ונוקב ונכנס לפנים. ואח״כ בסוד בקיעת הפרסא, שעברה חיצוניות דעליון ונתלבשה בתחתון, הרי ניתוסף בחי׳ סוף באצילות דכל מדרגה מכח ג״ר דתחתון שנתקנו שם בזמן צמצום נה״י, וניתוסף בחי׳ ראש בבריאה דכל מדרגה. כי פנימית שבה כלולה באח״פ דראש מזמן שהיתה שם לחיצוניות, באופן שיצאו ג׳ בחי׳: ראש תוך סוף בכל המדרגות כאמור.
והנה נתבאר סוד ג׳ השלישים רת״ס הנוהגים בכל מדרגה מכח המ״ן, שה״ס אור העינים שנק׳ שורש הב׳. ועתה נבאר סוד רת״ס הנוהג בכל מדרגה מצד חיבורו עם סדר רת״ס שמטרם עליית המ״ן המכונה שורש הא׳ כמ״ש בענף ט״ז אשר ב׳ השורשים ביחד שולטים בכל מדרגה ע״ש.
ומתחילה נבאר את רת״ס דכללות, דהיינו ע״פ ה״פ געסמ״ב שיש בכל מדרגה. ונודע דב׳ מדרגות הראשונות: גלגלתא ועינים, הן נעלמות. כדברי הרב לעיל בענף ה׳ אשר מקרקפתא דא״ק עד מקום האזנים שלו אין לנו רשות לדבר בזה עכ״ל. ולפי״ז נמצא דכל עה״ס דראש של כללות הפרצוף הנק׳: גלגלתא עינים ואח״פ, המה מתחילים מאזנים ונמשכים עד הפה. באופן, שבגלגלתא ועינים ה״ס אור האזן וה״ס יוד דשם הויה, ואח״פ היוצאים מלובשים בחוטם פה. באופן שאח״פ דכללות הפרצוף כוללים לעצמם ראש ותוך, ונבחנים אמנם בבחי' ראש מכח שורש הא׳ שמטרם עליית המ״ן כנ״ל. ומפה ולמטה נמשך הגוף, שט״ס ראשונות שלו היוצאות ע״י הסתכלות ב׳ ממטה למעלה על הטבור נק׳ חג״ת ותוך, ומטבור ולמטה נמשך הסוף שנק' נה״י כמ״ש בענפים הקודמים.
והנה אתה מוצא כאן ב' ראשים: א׳, הוא הראש הכללי המתחיל מאזן ומסתיים בפה. ב׳, הוא רישא דגופא המתחיל בפה ומסתיים בטבור. וכבר ידעת שמצד שורש הב' בהכרח הוא שכל ראש מתחלק לב' בחי', משום אח״פ שיוצאים לחוץ. ולפי״ז אתה מוצא רת״ס בראש, שמעינים ולמעלה ה״ס הראש העיקרי, ואח״פ תוך, ומפה ולמטה ה״ס סוף. וכן בראש דגופא, להיותו גם הוא נחלק על ב' בחי׳ רו״ת, וע״כ נעשה שם בחי' פי החזה, דמנקבי עינים ולמעלה ה״ס מחזה ולמעלה עד פה של ראש, וחזה הוא מלשון ראיה וחזיון וה״ס רישא דגופא העיקרי. ומחזה עד הטבור ה״ס אח״פ דראש שיצאו לחוץ, ומטבור ולמטה ה״ס הסוף. והנה נתבארו לך ב' בחי' רת״ס: רת״ס דראש שנק' חב״ד ורת״ס דתוך שנק' חג״ת.
ועתה נבאר רת״ס דנה״י. ונודע דאין כאן רק ע״ס דאו״ח ממעלה למטה שה״ס אור הנקבה, וא״כ צריך להבין איך נחלק בהם ענין רת״ס. ותבין זה מסוד עליית המ"ן כי לא עלה אלא בחי' ראש דנה״י. והוא באופן זה, כי כל מה שיש בחג״ת יש ג״כ בנה״י, כנודע לעיל, וא״כ יש שם ע״ס כח״ב חג״ת נה״י שהוא מכח התפשטות פה דראש דגופא לע״ס בכמות שהלבישה ברישא דגופא כמ״ש לעיל עש״ה. ונמצא אשר בחי' ג״ר דע״ס דנה״י עלו לחיצוניות דעליון והמה נק' פנימיות, וז״ת דע״ס אלו נשארו למטה והמה נק' חיצוניות. והנה אח״כ בכח הזווג שע״י המ"ן חזרו וירדו פנימיות התחתון בסוד ראש כמ״ש לעיל ובפמ״ס ענף ט״ז אות ה׳ ע״ש. וא״כ נעשה שם בחי׳ ראש וגוף, אשר הגוף נבחן על תוך וסוף דהיינו חג״ת נה״י. והנה נתבאר רת״ס דנה״י דא״ק.
והנה גם בחי' הראש דפרצוף נה״י דא״ק בהכרח שנבחן ג״כ על ב' בחי': מעינים ולמעלה ואח״פ, אשר מעינים ולמעלה ה״ס אור האוזן דראש דנה״י ואח״פ ה״ס חוטם פה דראש דנה״י ע״ד שנתבאר לעיל בפרצוף חב״ד וחג״ת ע״ש. וז״ס טבור ויסוד ועטרה, שג' אלו ה״ס אח״פ. שטבור ה״ס אזן ויסוד חוטם ועטרה ה״ס הפה. ועל כן יש בראש דנצח הוד יסוד בחי' נסתר ובחי' נגלה, כי הכתר שה״ס אור האוזן מקומו מהטבור עד סיומא דגופא דא״ק, ונמצא שנסתר בגופא דעליון בסוף פרצוף חג״ת, ובחי' חוטם פה שה״ס אח״פ היוצאים לחוץ ה״ס ראש הגלוי. ותדע שה״ס יסוד ועטרה היוצאים לבר מגופא, שיסוד ה"ס אור החוטם והעטרה ה״ס הפה והבן זה.