תוכן

ט)וזה אמרו באות ו' אשר המלכות דבינה הנק׳ תבונה ונק' ה׳ ראשונה דהויה הכוללת דס״ג, הנה בחי׳ זו כולה הוא שם ס״ג אחד שלם, כולל כל ט״ס שלה בפנימיות וחיצוניות וכו׳ עכ״ל. והיינו כמו שנתבאר, אשר ענין זה של התחלקות הס"ג נוהג בחיוב בכל הויות שבאבי״ע, כי סוד שם הויה ה״ס רת״ס בסוד הגדלות של הפרצוף עם כל התיקונים שע״י עליית המ״ן. וזה אמרו כדי שלא נאריך בענין נבאר ענין התבונה ומתוכה תבין את הבינה בהקש עכ״ל. והיינו כדאמרן אשר ענין התחלקות ה' ראשונה בכל הפרטים הנ״ל נוהג בכל ההויות בשוה, ולפיכך כל מה שמתבאר בתבונה נוהג ג״כ בבינה שוה בשוה ממש. ועד״ז ממש בכל ההויות, כי עיקר הנאצל שבו מתלבש העצמות עם כל התיקונים, הוא רק זו״ן דאותה הויה דהיינו הואו הא שבהויה ההיא, אמנם הבינה שה״ס הס״ג ה"ס הנשמה של הנאצל ההוא שז״ס ה׳ ראשונה דאותה הויה, אמנם הנשמה שה״ס אח״פ דראש, צריכה להקדם דזווג הפנימי שבנקבי עינים דראש, כנ״ל. וז״ס היוד דאותה ההויה הכוללת גלגלתא וע״ב, שביוד זו יש תיקון אבא כעין דו״נ, שה״ס השורש נשמה של הנאצל דאותה הויה, והבן הכלל הזה היטב.
ובזה תבין דברי הרב שאומר, אשר ג״ר שבה הם דוגמת ג׳ פרצופין: כתר חכמה בינה, ונרמזין בי״ה דס״ג הכולל. והיינו כדאמרן, שסוד היוד דהויה ה״ס ב׳ הפרצופין: גלגלתא וע״ב, שבהם לא הושרש כלל ענין המ״ן, אלא שהם סוד השורש לפרצוף ס״ג, שגופו של ס״ג נכנס בתיקון המ"ן כאמור. והם בהכרח שמתחברים גם להויה דס"ג הכולל כמבואר לעיל. ותדע ג״כ שעיקר הפרצוף בכל מקום הוא הע״ב המלביש על פרצוף הגלגלתא, ולפי שכל פרצוף הגלגלתא טמיר ונעלם בע״ב, להיות הע״ב בחי׳ התפשטות ב׳ שלו המשלים לאורותיו, ע״כ נחשב הע״ב שבכל פרצוף לעיקר ועצמות דאותו הפרצוף, והוא נקרא יוד דהויה ונק' פרצוף הכתר כנ״ל אלא שכולל בתוכו גם את הגלגלתא, כאמור.
ה׳ ראשונה דהויה ה״ס הס״ג והוא המלביש לאח״פ דע״ב. ואומר הרב אשר ה׳ ראשונה זו נחלקת על ג׳ ההין: ה׳ ראשונה ג״ר, ה׳ שניה ו״ק, וה' שלישית מלכות. וכן אומר בהי אחרונה דהויה דס״ג שנחלקת על ג׳ ההין. ודבריו אלו הם מפתח אמיתי בידיעת התלבשות המוחין בז״א וע״כ אפרשו היטב משורשו. והנה כבר נתבאר שכל ענין גילוי התיקונים והכלים שיצאו בכח עליית המ״ן, אינם מתגלים זולת למטה מטבור עש״ה. שדבר זה נמשך משורשו בא״ק, שלא נתחבר למ״ן רק בחי׳ גופא דס״ג שהיה נמשך ומתפשט למטה מנקודת הסיום דע״ב, בסוד הוראת השם טבור מלשון טב-אור שס״ג ראה האור כי טוב להתפשט למטה מנקודת הסיום דע״ב. ולפיכך נתחבר במקום הזה בנה״י הפנימים דא״ק בסוד השיתוף דמדה״ר בדין, כמ״ש לעיל.
ולפי״ז נמצינו למדים שלא כל גופא דס״ג ירד לנה״י הפנימים בסוד עליית מ״ן, אלא רק החלק שמטבור ולמטה דגופא דס״ג שנק׳ נה״י דס״ג, אמנם החלק שמחזה עד הטבור שנקרא חג״ת דס״ג או ז״א דס״ג, חלק זה לא ירד בסוד מ״ן. והנה נתבאר אשר ענין המ״ן לא הושרש בכל הס״ג רק בבחי׳ נה״י דס״ג לבד, דהיינו הסוף שמטבור ולמטה ולא בראש ותוך.
ובזה תבין חיוב התחלקות הס"ג בג׳ ההין בראש הנק׳ ה׳ ראשונה. כי צריכים להבחין בס"ג לבדו אלו ב׳ הבחי׳: ראש ותוך הנ״ל שלא נתחברו למ"ן. וכבר נתבאר שמסוד זווג הפנימי שבעינים יש ב׳ בחי׳ תוך, כי גם אח״פ יצאו לבר מרישא ונבחנים לבחי׳ חג״ת ותוך. אמנם בסוד זווג חיצוני חוזרים להיות בחי׳ ראש כמו אח״פ דא״ק שמטרם עליית מ"ן, כמ״ש לעיל באריכות. ומכח זה אנו מבחינים בבחי׳ ה׳ ראשונה עצמה ב׳ בחי׳ ראש: א׳, מנקבי עינים ולמעלה והיינו פרצוף הכתר דה׳ ראשונה. ב׳, ה״ס אח״פ והיינו פרצוף או״א עילאין שבה׳ ראשונה, אשר בסוד זווג חיצוני גם הם חוזרים להיות ראש גמור. וכבר נתבאר שסוד הכתר מתחיל מאזן וסוד או״א מחוטם והפה בבחי׳ ממטה למעלה שבה נבחן לישסו״ת, כי בחי׳ הפה שממטה למעלה נחשבת ג״כ לראש בבחי׳ השורש הא׳ שבא״ק מטרם עליית המ״ן. ואלו ג׳ הפרצופין, ה״ס ג׳ ההין שבה׳ הראשונה.
ונמצא שב׳ הפרצופין כתר ואו״א עלאין דה׳ ראשונה המה ודאי לא נחשבים עוד לבחי׳ ס״ג ממש, כי בהם לא היה ענין עליית מ״ן כי שניהם נחשבים לבחי׳ ראש משורשם בס"ג דא״ק והמ״ן התחיל רק בבחי׳ גופא דס״ג, אלא אפי׳ פרצוף ישסו״ת שה״ס ה׳ שלישית דג׳ ההין הנ״ל, יש עוד להבחין אשר בחי׳ הראש שבו דהיינו הפה בבחי׳ ממטה למעלה שבה שעדיין נחשב לראש גבי אח״פ דא״ק, שמטרם עליית מ"ן עדיין הוא נמצא למעלה מתיקוני המ״ן כי הוא בחי׳ ראש.
ולפיכך אנו צריכים להבחין בחי׳ ראש תוך סוף דגופא דס״ג ממש, כלומר המתפשט מפה דראש ולמטה, והגוף ה״ס ה׳ אחרונה דהויה דס״ג להיותו התפשטות המלכות של ראש כנודע. וע״כ מחלק הרב גם את ה׳ אחרונה דס״ג לג׳ בחי׳ רת״ס, להורות שרק בחי׳ נה״י והסוף דה׳ אחרונה זו היא שהתחברה למ״ן בשורשה שבס״ג דא״ק, וע״כ ראויה היא שתרד ותתלבש בראש של הנאצל, שה״ס ואו הא דאותה ההויה שנק׳ ז״א.
אמנם הרב מדייק ואומר אשר גם נה״י דה׳ אחרונה לא ירדה בבחי׳ פנימיות שבה אלא רק בבחי׳ החיצוניות שבה עכ״ל. וכבר הארכתי לעיל בענין פו״ח, אמנם להבין זה צריכים לידע בדיוק ענין פנימיות וחיצוניות. וכבר נתבאר שישסו״ת שעלו בסוד מ״ן שוב לא ירדו עוד למטה מטבור, אלא שנשארו שם בסוד שורש לאור דנקבי עינים כדברי הרב לעיל בענף ט״ו. ולפי המתבאר כאן אשר לא ירדו רק בחי׳ נה״י דס״ג, נמצא שנה״י דס״ג שעלו בסוד מ״ן המה נמצאים עתה בסוד חג״ת דס״ג, כי למעלה מטבור מקום חג״ת ותוך דס״ג הוא כנ״ל. ותדע שהמה נבחנים שם בסוד חיצוניות, והוא מסבת היותם מקודם בבחי׳ למטה מטבור.
וענין היותם למעלה מטבור כבר נתבאר שהוא מסיבת הפנימיות. כלומר, דכלל זה הפרצוף שיצא ע״י הזווג דעליית מ"ן נסתיים כל רת״ס שלו למעלה מטבור, שאח״פ היו לבחי׳ ראש ומפה עד החזה לתוך ומחזה עד הטבור לבחי׳ סיום ונה״י עש״ה. ומאחר שמחזה עד הטבור נעשה לבחי׳ נה״י דפרצוף המ״ן, ע״כ נתיישבו שם גם נה״י דס״ג שהיו מטבור ולמטה ושוב לא ירדו, אלא שהיו מלבישים שם לנה״י הפנימים שהם באמת בחי׳ חג״ת, אלא חג״ת שאינם מאירים. כמ״ש לעיל עש״ה.
ולפיכך בביאת אור הגדלות לשם וחג״ת דאחורים חזרו וניעורו והיו לבחי׳ חג״ת דפנים ונתפשטו לבחי׳ תוך וסוף, נעשים נה״י דס״ג שעלו לשם ממטה לטבור לבחי׳ שאינה צריכה, כי כבר יש שם נה״י דפנים שנתפשטו מביאת האור לחג״ת. ואז חוזרים ויורדים בחי׳ נה״י דס״ג למטה מטבור, אמנם רק בבחי׳ מוחין וראש לתחתון, כלומר, שנעשו שם לבחי׳ ראש ממש שלא נחשב זה לירידה, ואכמ״ל.
וזה אמרו (באות כ') והבן ותראה איך כל החיצוניות העליון נעשה פנים אל הפנימית תחתון הימנו וחוזר הפנימית התחתון ההוא בסוד חיצוניות, ואז החיצוניות הראשון שהיה בתחילה על הפנימית התחתון אי אפשר לעמוד שם, ויורד להעשות פנימיות לתוך פנימיות יותר תחתון הימנו, וכעד״ז עד סוף כל המדרגות כולם, באופן שאי אפשר להיות שם רק ב׳ בחי׳ לבד שהם פנימית א׳ וחיצוניות א׳ עכ״ל עש״ה. והיינו כדאמרן, אשר נה״י דס״ג שעלו מלמטה מטבור ונתיישבו למעלה מטבור בסוד שורש למ״נ, המה שנעשו שמה לסוד חיצוניות נה״י המלבישים לחג"ת דאחורים, אשר אח״כ בהגיע האור דגדלות ולא הוצרכו שמה, כי נמשך לשם אור דחג״ת דפנים מכח התלבשות בהם נה״י דעליון, ולפיכך ירדו לבחי׳ מוחין לתחתון.