תוכן

כב) ובזה תבין מ״ש הרב לעיל בענף י״ד אות ל׳, שמכתר וחכמה שה״ס קמץ פתח יצאו הכלים ע״ש. והוא מה שאמרנו לעיל, אשר לא נמשך מאור הא׳ אל הנקודים זולת אור הנקבה, דהיינו נה״י שכלולים מן פו״ח, וע״כ נקראים חג״ת נה״י. ונתבאר שלא נמשכו רק עד הפה של ראש דפרצוף הנקודים, באופן שחג״ת נתלבשו מעינים ולמעלה שה״ס הכתר שנק׳ קמץ, ונה״י נתלבשו באח״פ שה״ס חכמה שנק׳ או״א עילאין ונק' פתח. ומפה ולמטה דהיינו הז״ת דנקודים לא היה בהם כלים דפנים כלל כנ״ל ע״ש. אשר אח״כ בהגיע אליהם אור הב׳ דהיינו אור דנה״י דא״ק נעשה בהם הזווג, ואז יצאו כלים דפנים לז״ת: מזווג הפנימי לחג״ת דז״ת ומזווג החיצוני גם לנה״י דז״ת. ונמצא שמכתר וחכמה יצאו הכלים דהיינו הכלים דפנים, שדוקא הם נקראים כ״ב אותיות, ולפיכך כ״ב האותיות נרמזות בקמץ פתח, כמ״ש הרב שם עש״ה והבן.
ובזה תבין מ״ש שם הרב שגם הנקודה דצירי בכלל כלים שנשברו ע״ש. שעמדנו בזה בתחילת הענף, אשר נודע שנקודה דצירי ה״ס בינה, וכבר כתב הרב אשר ג׳ ראשונות כח"ב לא נשברו, ע״ש. ובמתבאר תבין זה, כי הצירי ה״ס ישסו״ת, אשר מטרם ביאת אור דנה״י דא״ק היו נכללים בחו״ב שה״ס או״א, דהיינו אח״פ דראש הנקודים, אלא אח״כ שהגיע בהם אור הזכר מכח נה״י דא״ק, אשר אז נתפשטו או"א גופייהו לע״ס דראש: גלגלתא עינים ואח״פ וגם בב׳ זווגים: פנימי וחיצוני, שאז נבחן אשר זווג החיצוני של או״א דהיינו אח״פ שלהם, המה בחי׳ ישסו״ת שנקרא צירי. וכבר נתבאר, שלולא זווג החיצוני הזה לא הגיע האור כלל לבחי׳ נה״י דז״ת ע״ש, שז״ס שאור דישסו״ת מיוחס לנה״י דנקודים ואור דאו״א מיוחס לחג״ת דנקודים, כמ״ש עוד לפנינו. גם נתבאר שכל בחי׳ האור שיצא ע״י זווג דגדלות מכח נה״י דא״ק כ״ז נתבטל ועי' בפמ״א כאן שלפי״ז נמצא שכל בחי׳ הצירי נתבטל, שהרי לא יצא אלא בכח הזווג דנה״י דא״ק כאמור, שמטרם זווג דגדלות היה נכלל באו״א שהם נק׳ שניהם פתח.
וז״ש שהצירי בכלל ז״ת המה שנשברו.אמנם ודאי ששורש הישסו״ת, דהיינו בבחי׳ מה שהיו כלולים באו״א עוד מטרם הזווג דנה״י דא״ק, זה ודאי שנתקיים, אמנם אינם עולים אז בשם נקודת צירי, כי נכללים ממש באו״א שה״ס הפתח, דהיינו בחי׳ המ״ן דחיצונית של כללות הראש דפרצוף הנקודים כמבואר, והבן היטב. וענין שבולת הזקן עדיין להרחבה גדולה אנו צריכים וכן ענין ההבחן דה״פ נקודים איך הם מתלבשים זה בזה, אשר יתבאר בע״ה בענף הסמוך.