תוכן

יב) ועתה נבין תוכנם של אלו הנקודים ע״פ סדר רת״ס ומדרגות געסמ״ב שבהם. וכבר ידעת שהראש כולל גלגלתא וע״ב, והתוך הוא בחי׳ ראש דס״ג, וסוף הוא בחי׳ גופא דס״ג ומ״ה וב״ן. גם נודע שהראש עצמו נבחנות בו ה׳ מדרגות געסמ״ב המכונים: גולגלתא עינים אוזן חוטם פה, גם נתבאר שבפרצוף נקודים הזה שיצא דרך נקבי עינים, ירדו אוזן חוטם פה שהם ס״ג מ״ה וב״ן דראש לבחי׳ גופא ותוך, ולא נשאר בבחי׳ הראש רק גלגלתא ועינים לבד שה״ס גולגלתא וע״ב, אשר ע״כ נבחן הפרצוף שהוא חסר נה״י.
ובכדי להבין היטב תוכנם דג״ר וז"ת דנקודים וענין ג׳ החלוקות שבהם במקרה דשביה״כ, מוכרח אני לבאר היטב מקודם הבחן רת״ס שבפרצוף הגלגלתא בפרטיותו עצמו שלא דברתי ממנו עוד. וכן ההבחן שבין החזה לטבור אשר כתב הרב שהם ענין אחד, אמנם הכונה היא בפרטיות המדרגות דגעסמ״ב, כי בכללות קומת הפרצוף בהכרח שהם ב׳ ענינים, שהרי החזה עומד בשליש עליון דת״ת והטבור בשליש תחתון, גם פעולותיהם רחוקים הרבה מזה לזה, ולכן צריכים ביאור. ובתוך זה אבאר ג״כ טעם דירידת גופא דס״ג במ״ה וב״ן הפנימים, מה שלא קרה כזה בפרצופין הקודמים. ואבאר לך על פי החיוב דקודם ונמשך כדרכנו בכל הספר הזה בסוד היחוד דמחשבת הבריאה, שביארתי לך בענף ראשון בפמ״ס אות ח׳ עש״ה מאד ואח״כ בפתיחה הכוללת עד אות ט״ז עש״ה. ושם נתבאר החיוב דקודם ונמשך עד ירידת ישסו״ת למ"ן, ועתה אבאר בע״ה ענין הזה.
ונחזור לענין חזה וטבור כי באמת הם ענין אחד, דהיינו בחי׳ הסתכלות ב׳ המחויב להיות בכל פרצוף, כדברי הרב לעיל בענף ה׳ אשר הסתכלות א׳ מספיק רק לשורשי כלים וכדי לגלות כלים צריכה המלכות דהסתכלות א׳ להתפשט לע״ס מינה ובה עד למלכות דמלכות, ואז יוצא האו״ח ומלביש לז״ת בסוד כלים לפרצוף עש״ה. ותדע שמלכות דמלכות הזאת שבה נעשה הזווג דהסתכלות ב׳ לצורך הכלים כאמור, היא מכונה חזה או טבור בכל הפרצופין הפרטיים. והנך רואה שהם ענין אחד, דהיינו בחי׳ הסתכלות ב׳ לצורך כלים. וזכור זה ולא תתבלבל במה שנק׳ לפעמים בשם טבור ופעמים בשם חזה כי הוראתם אחת היא דהיינו הסת״ב, אלא שאנו מחליפין הכינוים משום איזה ענין נוסף שיש להבחין באותו מקום. ודע שהסת״ב דעליון יהיה תמיד בחי׳ הסתכלות א׳ של התחתון. וכבר ידעת אשר הכלי דהסתכלות א׳ נקרא פה של ראש וכלי דהסתכלות ב' נק׳ טבור או חזה, ונמצא לפי הכלל הנזכר אשר בחי׳ טבור דעליון יהיה תמיד בחי׳ פה של ראש דתחתון.
ובדברים האלה יתבאר לך בדיוק סדרי רת״ס שבפרטיות ה׳ המדרגות געסמ״ב ואיכות הלבשתם זה לזה. וכבר ידעת שפרצוף גולגלתא הוא בחי׳ תוך וסוף דפרצוף א׳ שנק׳ פרצוף פנימי, אשר מהראש של פרצוף זה לא יתכן בו שום הגא ודיבור, ותחילת מה שאפשר לרמז בו הוא ממלכות שלו שנק׳ פה דראש ולמטה, דהיינו בחי׳ הגוף והוא הנק׳ פרצוף גולגלתא, שבהכרח יש בו ב׳ בחי׳ המתחלקות על הטבור, שה״ס הסת״ב על המלכות דמלכות, שיוצאות ע״ס דאו״י לזווג על המסך שבטבור ומשם עולות ע״ס דאו״ח ממטה למעלה ונעשה בחי׳ רישא דגופא הנק׳ חג״ת או ט״ר דגופא, שאח״כ מצאה המלכות דמלכות כח להתפשט גם מטבור ולמטה בזו הכמות שהאו״ח שלה הלביש לרישא דגופא, שה״ס ע״ס דסיום שהוא רק בחי׳ התרחבות כלי המלכות לצורך עצמה, אבל אינה משפעת כלום לתחתונים וע״כ נק׳ כל המקום שמטבור ולמטה בבחי׳ אור נקבה ועלמא דנוק׳, כי ע״ס שלה מסתכלות כלפי מעלה, כלומר לקבל מהם, אבל אינה מסתכלת למטה ע״ד סו"ה אל תביט אחריך, כלומר שאינה יכולה להשפיע למטה.
וז״ס דברי חז״ל, סימן מסר להם שהנקבה נולדת ופניה למעלה והזכר פניו למטה (סוטה י״א:) ע״ש. והיינו שכן נמשך ההבחן בין אור זכר לאור נקבה מהעליונים כאמור, אשר ע״ס דלמטה מטבור המה מסתכלות כלפי מעלה, משא״כ ע״ס שמפה דראש ולמטה הם אור הזכר שע״ס שלו מסתכלים כלפי מטה, להיותם בסוד הזווג דאו״י על המלכות דמלכות שנק׳ טבור או חזה, ונמצא שמשפיע ג״כ לתחתונים הימנו, דהיינו למטה מטבור שז״ס שהזכר פניו למטה, ולפיכך נקראים חג״ת שמפה עד הטבור בבחי׳ עלמא דדוכרא והבן.
ונמצא לפי הכלל הנ״ל, אשר בחי׳ הטבור דפרצוף הפנימי הוא בחי׳ פה דראש דע״ב, אשר ע״כ יכול ע״ב להתפשט יותר מפרצוף הפנימי, כי טבור דפרצוף הפנימי כבר הוא בבחי׳ אור נקבה כנ״ל, ואצל פרצוף ע״ב יכול להתפשט בתוך וסוף, כמפורש בענף ט׳ בפמ״ס. וא״כ חזרה המלכות דמלכות להיות בחי׳ אור הזכר אצל ע״ב. וזה ודאי צריך ביאור, מי גרם התעלות הזה לטבור דפרצוף הפנימי עד שיקבל מעלת פה אצל ע״ב.