תוכן

י) ועתה מצאנו בינה במ״ש בכ״מ שהכתר דכל פרצוף אינו נחשב מגופו של הפרצוף, כי כבר מפורש לעיל אות ז׳ בענין ג׳ החלוקות אשר הם נוהגים גם בפרטי פרטות של המדרגות, דהיינו אם נפרט את הראש עצמו לה׳ המדרגות געסמ״ב בסדר רת״ס, יהי׳ בחי׳ גולגלתא וע״ב וראש דס״ג דהיינו עד הטבור דפרצוף הראש, נחשבים שאין בהם כלים ואין מהם השגה לתחתונים, זולת גופא דס״ג ומ״ה וב״ן דהיינו מטבור ולמטה דפרצוף הראש, בהם יש תורת כלים עש״ה. ומובן עם זה אשר פרצוף התוך שהוא בחי׳ הנאצל של הראש, אינו מלבישו אלא מגופא דס״ג דראש ולמטה דהיינו מטבור ולמטה, כלומר מאותו המקום שהגוף דעליון מתחיל. ועד״ז תבין גם בפרטי פרטות דכל פרצוף דה״פ של פרצוף הראש, שבכאו״א אין לו כלים מפרסא ולמעלה, ומשום זה אין התחתון יכול להלבישו רק מפרסא ולמטה, כאמור.
והנה כבר ידעת שה״פ דפרצוף של ראש, מכונים גולגלתא עינים אוזן חוטם פה, שהגלגלתא ה״ס פרצוף הפנימי של הראש והעינים ה״ס פרצוף ע״ב דראש ואזן פרצוף ס״ג וחוטם פרצוף מ״ה ופה פרצוף ב״ן. אשר כל אחד מלביש מפרסא ולמטה דהעליון שלו, כמ"ש לעיל. וכאשר תחלק לה״פ דראש אלו בסדר רת״ס, יהיו הגלגלתא והעינים בחי׳ הראש שלו והכתר שלו, כי כל ראש נק׳ כתר. והאוזן שהוא הס״ג, נמצא מתחלק לשנים כמ״ש לעיל אות ז' אשר הראש דאור האוזן נחשב לתוך דכלל הפרצוף של ראש, והגוף של אור האוזן כבר נמצא מפרסא ולמטה ונחשב לבחי׳ הסוף דפרצוף הראש, יחד עם אורות דחוטם ופה שהם מ״ה וב״ן, וכל זה נאמר ביחס הפרצוף משורשו הא' כאמור. גם נודע סדר הלבשתם זה את זה, אשר ע״ב שה״ס אור העינים והכתר, מלביש להגולגלתא מתחילתה עד הטבור, כי אינו נמשך עד סיום רגלי הפרצוף. וס״ג שהוא אור האוזן מלביש לגופו של הע״ב שהוא הכתר ונמשך למטה עד סיומו של פרצוף הפנימי. ומ״ה וב״ן שהם אורות דחוטם פה, מלבישים לגופו של פרצוף הס״ג, שהוא אור האוזן שלמטה מפרסא דפרצוף הכללי דהראש, כנ״ל.
ובזה תבין מה שהרב מכנה לאור האוזן בשם כתר וכן בחי׳ יוד דהויה, והוא משום שהאוזן לבדו דהיינו בחי׳ ראש דס״ג יש לו בפנימיות אור העינים שה״ס כתר, שהרי מלבישו לגופא שלו. ונקרא משום זה ג״כ בחי׳ יוד דהויה, כלומר פרצוף ע״ב של ראש, והיינו ג"כ ע״ש שמלביש לגוף של הע״ב דהיינו אור העינים כאמור. והנה ידעת אשר הע״ב מסתיים על הטבור דפרצוף הפנימי ושם נפסק, כנ״ל. גם נתבאר לעיל באות ב׳ אשר מסיבת עליית מ״נ לנקבי עינים והיה שם הסתכלות א׳ לצורך הראש יצאו ע״כ אח״פ מחוץ לראש ונעשו לבחי׳ גופא, והסתכלות ב׳ נעשה על הפה, שנמצא הפה בבחי׳ הטבור כמ״ש שם בארוכה ע״ש. אשר לפי זה נמצא שאור העינים דהיינו פרצוף ע״ב של ראש מסתיימים על הפה ואינם מתלבשים כלל בגופו של הפרצוף שהוא מפה ולמטה, ונמצינו למדים אשר הכתר שה״ס הראש שמנקבי העינים ולמעלה, אינו מתלבש ונמשך בגוף של הפרצוף, והבן היטב.
ובזה תבין מ״ש הרב כאן אשר אור האוזן נפסק על שבולת הזקן, דהנה נתבאר שאור האוזן שהוא ס״ג נחלק על ראש וגוף, דעד הטבור דהיינו עד הפה נבחן לראש ס״ג, ונמצא לפי זה שראש דס״ג מלביש על הגוף דהכתר שה״ס אור העינים וע״ב עד סיומו דהיינו עד הפה שה״ס שבולת הזקן. וזהו שמשמיענו הרב, שהוא נפסק ג״כ על הפה, שאינו מגיע ממנו לגופו של הפרצוף כמו הכתר עצמו. ובהיות שהרב נשמר תמיד מלדבר מע״ב של הפרצוף כנ״ל באות ח׳, ע״כ מכנהו לכתר בשם אור האוזן, כי מאחר שהוא מלביש לגופא דכתר הריהו כמוהו, ומטעם זה מכנה גם לאור החוטם בשם ה׳ עילאה ואור הפה בשם ואו, כמ״ש בענף הקודם, משום שאור החוטם מלביש לגופא דס״ג, דהיינו מפרסא שלו הפרטית ולמטה, וע״כ נחשב כמו הס״ג המכונה ה׳ עילאה. וכן אור הפה שמלביש מפרסא הפרטית דאור החוטם ולמטה, ע״כ נחשב למ״ה וסוד ואו דהויה. ויש כאן עוד כונה עמוקה, אלא שאכמ״ל.