תוכן

ז) ובזה תבין הכלל הגדול המובא בזוהר ובתיקונים ובכהאר״י בכ״מ, אשר כל פרצוף מתחיל רק מחכמה או מע״ב להיות הכתר אינו מגופו של הפרצוף. ועי׳ בע״ח שער מ״ב פ״א וכן מ״ש בע״ח שער מ׳ פי״ב ובכ״מ, שהכלים דכל פרצוף מתחילים מבינה ולמטה, אמנם ביחידה וחיה דכל פרצוף אין בהם כלים. גם מ״ש בהקדמת הזהר (אות ז') ובתיקונים תיקון כ״ב ומובא בע״ח ש״א ענף ה׳, שאסור לנו העסק בג״ר וע״ז נאמר במופלא ממך אל תדרוש וכו׳ ע״ש. שזה טעמא בעי, ועוד הרי כל דברי הזוהר בעצמם הם מלאים מביאורי ג׳ הראשונות וכן בכהאר״י וכל המקובלים. וביותר תמוה לכאורה מה שתירץ הרב שם, שכל העולמות המה ענפים מא״ק, ואפי׳ עולם האצילות אינו אלא לבוש לנה״י דא״ק ששם מקום המלכות דא״ק, שלפי זה נמצא שכל עסקינו בספר הזוהר שהוא בעולם האצילות, אינו אפי׳ במלכות דא״ק וכו׳ ע״ש. ולכאורה תירוץ זה מספיק רק לזוהר לבדו, אמנם קשה על הרב בעצמו שיש לו עסק והרחבת דרושים גם בג״ר דא״ק, ואיך מביא ראיה לסתור ח״ו דברי עצמו.
אמנם כן אתה מוצא לעיל בעה״ח ענף ה׳ בדברי הרב בתחילת הענף וז"ל כבר ידעת שאין בנו כח לעסוק קודם אצילות יוד ספירות וכו׳ לכן אף אם נדבר במציאת ציור שם למעלה אין הדבר רק לשכך האוזן עכ״ל. והנה כאן כמו בכל המקומות, יש עמקות גדולה בלשונו הזהב, כי בכונה גדולה מדייק לומר קודם אצילות יוד ספירות, ואינו אומר סתם קודם עולם האצילות, וכן במליצה הנשגבה כדי לשכך את האוזן. והענין, כי כל טעם האיסור לעסוק בג״ר מביא הרב (שיא ענף ה') אין לך עסק בנסתרות במה שהורשית התבונן עכ״ל. פירוש, דכל מה שלא נשיג לא נגדרהו בשם כמ״ש המקובלים, כי כל שם וכינוי יורה על גדרו של ההשגה המרומז בשם הזה וכינוי הזה, ולפיכך לא יתכן כלל ענין שם במקום שאין שם השגה. וכבר ידעת, שאין לתחתונים שום השגה באור בלי כלי כמ״ש בכמה מקומות בדברי הרב, ונודע שבכתר וחכמה אין כלים כמ״ש בע״ח שער מ' פי"ב ובכ״מ וא״כ מובן מאליו שאי אפשר לנו לעסוק בכתר ובחכמה כלל להיות שהמה אור בלי כלי, וע״כ אין מהם שום מושג לתחתונים.
והנך מוצא שם בדברי הרב בשם הזוהר ג׳ חלוקות: כי בכתר וחכמה אומר דלית תמן שאלה כלל, ובבינה אומר דקיימא לשאלה אבל איהי לא אתגליא כלל, ולבסוף מביא שאפי׳ במלכות אסור העסק והיינו מלכות דא״ק עש״ה. ולכאורה הדברים מיותרים לגמרי, כי אחר שאומר שם שבכל עה״ס של פרצוף א״ק אסור העסק א״כ מה נ״מ בג' החלוקות הללו.
אמנם דבר גדול משמיענו הרב באלו ג׳ החלוקות שמביא בשם הזוהר. ובכדי להסביר אותם על נכון צריך שתדע כאן מקודם ענין שיווי היחס בין עה״ס כח״ב זו״ן דאור ישר ע״פ ד׳ הבחי׳ הנודעות, לענין ה׳ הפרצופין גולגלתא ועסמ״ב. אשר כל עה״ס דפרצוף הגולגלתא מיוחסות לכתר דאור ישר, וכל עה״ס של פרצוף ע״ב מיוחסות לחכמה דאור ישר, וכל עה״ס דפרצוף ס״ג מיוחסות לבינה דאו״י וכו', וטעם היחס הזה הוא משום שמעלת הפרצוף נבחן בקומתו. כלומר, באותו השיעור שהאו״ח העולה מהמסך מלביש את האור ישר. ואם עולה עד הכתר נחשבות כל עה״ס דהפרצוף בבחי׳ כתר, ואם עולה עד החכמה נחשבות כל עה״ס דהפרצוף לבחי׳ חכמה וכו׳, כמ״ש בארוכה לעיל בפמ״ס בענף ג׳ וד' עש"ה. ומזה תבין אשר גם הפרצופין הנוספין בכל פרצוף מה״פ געסמ״ב מכח עליית המ"ן, שגם המה נבחנים אחר אותו הפרצוף שעליו ניתוספו. כי א״א נחשב לכתר להיותו פרצוף הנוסף מאח״פ דכתר, וכן ישסו״ת נחשב לס״ג ואו״א עי׳ להיותם פרצוף הנוסף על אח״פ דס״ג וכו׳. גם נתבאר היטב בפמ״ס בענף א׳ ובכ״מ, שכל ההבחנות שבפרצופין הם רק בבחי׳ הכלים והאו"ח, וכן נתבאר לך בכ״מ אשר ההבחן הראשון הוא בראש וגוף בסוד ב׳ זווגים: שמזווג א׳ המכונה הסתכלות א׳ יוצא הראש בע״ס, והמה רק שורשי כלים בסוד ד׳ הבחי׳ שלהם מאור ישר ואח"כ מתפשטת המלכות של ראש לע״ס מינה ובה, ובהסתכלות ב׳ על מלכות דמלכות יוצאות ע״ס דגופא הנבחנים על סוף, אשר בזה יוצאים הכלים דהמדרגה ההיא.
ועל פי הדברים האלה תבין שיש כאן ג׳ חלוקות בדבר מציאות הכלים. חלוקה א׳, ה״ס הראש של כל פרצוף, הן בה׳ פרצופין געסמ״ב דא״ק שבטרם עליית מ״ן ששם רק כלי אחד שנקרא שורש א׳, והן בסוד עשרה כלים וי״ב הפרצופין היוצאים מתיקון עליית מ"ן ואילך שנקרא שורש ב', אשר בכולם נחשב הראש לבחי׳ אור בלי כלי, והוא מפני שהמלכות שה״ס הכלי משמשת שם ממטה למעלה כמו״ש לעיל בכ״מ.
חלוקה ב׳, הוא בחי׳ התוך של הפרצוף, דהינו ט"ר דגופא היוצאות ע״י הסתכלות ב׳ שמקומם מפה עד החזה או עד הטבור, כמ״ש לעיל. דבכל הפרצופין חוץ מהכתר נכנס החזה במקום טבור. ובחלוקה זו יש ב׳ הבחנות מכח ב׳ השורשים דמציאות הכלים, כי מצד שורש הא׳ שהוא השורש רק למציאות כלי אחד לבד, נחשב כל התוך לבחי׳ כלי להיותו התפשטות המלכות של ראש דהיינו הפה וא״כ נחשב ודאי לבחי׳ כלי, אמנם מצד שורש הב׳ שהוא למציאות עשרה הכלים, אין התוך נחשב כלל לבחי׳ כלי והוא משום שהשורש הב׳ מתחיל מבחי׳ התיקון דעליית מ״ן שנעשה בגופו דס״ג המתפשט מטבור ולמטה דא״ק, כמ״ש לעיל בפמ"ס. ואשר על כן אין פעולת שורש הב׳ במציאות עשרה הכלים ניכרת, אלא מטבור ולמטה דכללות הפרצוף או מפה דס״ג ולמטה מפרטות הפרצוף שהוא גופא דס״ג, שבו נעשה תיקון דעליית מ״ן ועשרה הכלים כאמור. ונתבאר לעיל שמציאות כלי אחד לכל עה״ס אינו מספיק כלל בשביל התחתונים, נמצא שבחי׳ התוך ג״כ אינו נחשב לבחי׳ כלים.
חלוקה ג׳ הוא בחי׳ הסוף של הפרצוף מחזה ולמטה או מטבור ולמטה, שהן מצד שורש הא׳ והן מצד שורש הב׳ נחשב לבחי׳ כלים, ונמצא שכל עיקרו של התלבשות העצמות בעשרה כלים אינו, זולת בע"ס שמחזה ולמטה דכללות הפרצוף.
ונודע שכל פרצוף נבחן על געסמ״ב בסדר של הלבשת עסמ״ב לרת״ס דגולגלתא דהיינו פרצוף הפנימי, שראש דע״ב מלביש לראש דגולגלתא וראש דס״ג מלביש לתוך דגולגלתא וגופא דס״ג ומ״ה וב״ן מלבישים מחזה ולמטה, כמ״ש לעיל בכ״מ. והנה לפי״ז נמצא אשר מג׳ הפרצופין גולגלתא ע״ב וראש דס״ג דכל פרצוף, אין שם עדיין אותה המציאות של עשרה כלים הנמשכים מצד שורש הב'. והוא להיותם למעלה מטבור כמ״ש לעיל, חוץ מג׳ הפרצופין התחתונים שמחזה ולמטה שהם גופא דס״ג ומ"ה וב"ן.