תוכן

ג) ועדיין צריכים להבין היטב כונת הרב בהתחלקות ב' ההויות דע״ב ס״ג, ע״פ ד׳ אותיותיהם. ונקדים מתחילה לבאר היטב ההבחן בין בינה לתבונה, המובא בע״ח שער או״א פ״ט וז"ל: דע כי אימא עילאה יש לה הויה דס״ג, והיא נוקבא אל אבא שהוא הויה דע״ב וכו׳, ואימא זו יש בה י״ס גמורות, אמנם בהתחלקותה לב׳ בחי׳ אז בחי׳ ראשונה נרמזת במילוי ו״ד דיוד דהויה הכוללת, הנ״ל, ובחי׳ ב׳ נרמזת בה׳ ראשונה דהויה הכוללת, ואז בחי׳ ראשונה הנרמזת בו״ד של מילוי יוד דהויה, נקרא אהיה דיודין, ובחי' ב׳ נקרא בשם הויה דס״ג, גם הראשונה נקרא אימא עילאה או בינה, והב׳ נקראת תבונה, וכו'. עו״ש בד״ה כלל העולה, כי ה' ראשונה של השם, הוא ס״ג אחד כולל י״ס פנימיות וחיצוניות, שנקרא תבונה, ויש בה ג״ר הנקרא בינה, וו״ק הנקרא תבונה, ומלכות שבה נקרא תבונה, וחיצונית נה״י של המלכות נקרא ג״כ תבונה, הרי הם בינה א׳ וג׳ תבונות, וכל אלו נקרא, תבונה, ושם ס״ג, וה׳ ראשונה. ועוד יש בינה עליונה רמוזה ביוד של הויה הכוללת, ויש בה כל בחי׳ אלו, אלא שנק׳ בינה ואהיה דיודין. והרי יש בינה עליונה ותבונה, וה״ס סמך מם דאפרסמון, וכו׳, עכ״ל.
פירוש דבריו ע״פ המתבאר לעיל בפמ״ס ענף י׳ אות ב׳ ע״ש. אשר יש הויה אחת כוללת בא״ק, שמכל אות דהויה זו יוצאת הויה מיוחדת. כי מיוד דהויה יוצאת הויה במילוי ע״ב, ומה' ראשונה יוצאת הויה במילוי ס״ג, ומהואו יוצא הויה במילוי מ״ה, ומה, אחרונה יוצאת הויה במילוי ב"ן, עש״ה. ועד״ז ממש יש הויה כוללת גם באצילות, שד' הויות עסמ״ב נמשכים מד' אותיותיה, כמ״ש שם.
וכבר נתבאר שמקור התחלקות חו״ב לב' בחי' הנקראים או"א עילאין וישסו״ת, הוא בהויה דס״ג דא״ק כמ״ש בפמ״ס ענף ט׳ עש״ה. אשר פרצוף ס״ג דא״ק הנבחן בראש וגוף, הנה הראש דס״ג המלביש מפה דא״ק עד הטבור נקרא בשם או״א והגוף דס״ג המלביש מטבור ולמטה דא״ק נקרא בשם ישסו״ת עש״ה בטעמו ונימוקו. ותדע ג״כ שראש דס״ג נקרא בשם טעמים או ע״ב דס״ג או כתר. וגוף דס״ג דהיינו ישסו״ת, נק' בשם נקודות או חכמה או ס״ג דס״ג כמפורש לעיל בעה״ח ענף ח׳ וע״ש בפמ״א. והנה נתבאר שראש דס״ג נק' חו״ב דס״ג או או״א עילאין או ע״ב דס״ג. וגוף דס״ג נק' ישסו״ת או ס״ג דס״ג וזכור זה.
וכבר ידעת שזה הישסו״ת שהוא גופא דס״ג הנזכר לא נתקיים, אלא שעלה ונסתלק למעלה בסוד מ"ן לנקבי עינים כמ״ש לעיל. ומזווג זה שבנקבי עינים יצא פרצוף החדש דס״ג בראש וגוף ע״ד פרצוף הס״ג הקודם. וכבר נתבאר סוד הכלים של הראש הזה שהם כתר וחכמה, וקומת עה״ס שלו הם בינה וזו"ן עי׳ לעיל אות ב׳.
וצריך שתדע, כי אע״פ שאמרנו שמכח תיקון המ"ן נשתנה מקום יציאת הפרצופין, כי אינם יוצאים עוד מפה של ראש דעליון אלא מנקבי עינים של ראש דעליון, אמנם לא נתעלו משום זה שיהיה מקום התחלת הפרצוף מהעינים של ראש דעליון, אלא אדרבה עוד נתמעטו ביותר, כי באמת נשאר מקום יציאתם מבחי' פה דראש העליון כמקודם, אלא שאין התחתון נוטל האורות דנקבי עינים ממקום יציאתם, אלא רק מהמקום שכנגד הפה של הראש בשפה תתאה, ומקום זה מכונה שבולת הזקן.
והנה כבר ידעת שהמלכות דהסתכלות א' לצורך הראש נק' פה והמלכות דהסתכלות ב' לצורך הגוף נקראת טבור כנ״ל בפמ״ס ענף ט׳ ע״ש. ולפי״ז תבין, אשר עתה אחר שנתעלה בחי׳ הסתכלות א' לצורך הראש ולקח מקומו בנקבי עינים, ומעינים ולמטה נתפשט בחי' הגוף כנ״ל באות ב׳ נמצא מקום של הסתכלות ב' לצורך כלים דגופא הוא בפה של הראש, אשר לפי״ז נמצא שנתמעט מאד בחי' הפה של ראש, כי ירד וקיבל לצורת טבור דגופא מבחי' הסתכלות ב' כאמור. ונמצא אשר פרצוף התחתון היוצא ממקום שבולת הזקן, נבחן שיוצא מבחי' טבור שה״ס הסתכלות ב', שהוא מיעוט גדול כלפי הפרצופין הקודמים שהם יצאו מבחי' הסתכלות א', והבן היטב. תשלום ביאור ענף זה יבא בענף הסמוך.