תוכן

יא) ובזה נבין היטב דברי הרב כאן, שאומר אשר מעשיהם של התחתונים מגיעים רק לזו״ן שנק' עולם, ואין התחתונים יכולים לפגום בג״ר, שמטעם זה הג״ר יצאו בשלימות וכו' ע״ש. דכבר נתבאר אשר הראש והתוך דכל פרצוף אינו צריך תיקון, כי בראש לא יקרה הסתלקות האורות כלל, ובתוך שהוא הגוף מפה עד הטבור נוהג בו הסתלקות, אמנם האורות שבים מאליהם בסוד התעבות החוזר דבינה שנק' התפ״ב, כמו שיתבאר בפתיחה אות ח'. וכל העיקר שצריך תיקון להשיב בו את האורות שנסתלקו הימנו, הוא רק הסוף דכל פרצוף, דהיינו הגוף שמטבור ולמטה, שהוא בחי' מלכות דגופא שנק' נה״י דכללות הגוף. והטעם שנק' נה״י, מפני שאין לך מלכות במציאות בלי נה״י, כנודע. אמנם בשורשה היא רק בחי' המלכות לבדה כנ״ל, ונק' ג״כ נוק' דז״א כנ״ל
ונתבאר שכל תיקונו הוא דוקא ע״י תיקון מ״נ, כנ״ל באות הקודם. ונתבאר אשר בנקודים לא היה בחי' המ״ן בשלימות, כי חסר חיצונית המ״ן שהיא בחי״ד, בסוד שורש מדה״ד שצריכה להמצא במ״ן דגופא, שמסבה זו לא נעשה בחי' הסתכלות ב' על מלכות דגופא, שהוא מוציא הכח״ב בגופא בכמות שהלביש לראש, כנ״ל באות ד' וח'. דע״כ יצא ז״א שהוא בחי' התוך דנקודים בחוסר ג״ר ורק בו״ק שהם חג״ת נה״י, והנוק' בכתר לבד שה״ס טבורא דגופא עצמו. ולפי״ז נמצא, שכל מעשיהם של התחתונים הוא רק לתקן בחי' הנוק' הזאת, אשר אח״כ נתפשטה ובאה בסוד שביה״כ לבי״ע, ונסתלק ממנה אור העליון שנק' אצילות, ואשר גם אחר תיקון העולמות דאבי״ע מצד המאציל, עדיין לא שבו אליה האורות, כי רק לתחתונים המה צריכים בסוד העלאת מ"ן, כמ"ש באות הקודם.
אמנם כבר נתבאר שבחוסר החיצוניות דמ״ן, שהיא בחי' הסוף דגופא דנקודים, יחסר משום זה לתוך בחי' כח״ב שבו. ונמצא שכל זמן שאין התחתונים מעלים מ״ן לנוק' שהוא הסוף, נמצא גם התוך שהוא ז״א חסר ג״ר שלו כנ״ל, והנך מוצא שמעשיהם של התחתונים מגיעים בין לז״א ובין לנוק', דהיינו לכל הגוף דנקודים, אמנם לא בראש, כי בראש לא היתה הסתלקות שיהי' על התחתונים להשיב האורות לשם בכח העלאת מ״ן. וזה שאומר הרב, שכל הפגם מהתחתונים הוא רק בזו״ן ולא בג״ר. תשלום הענין בענף הסמוך בע"ה.