תוכן

י) והנה נתבאר היטב ההבחנות של ראש תוך סוף, אשר כל פרצוף נבחן על ידיהם, הן בהבחן השורש שבהם דהיינו ע״פ האצילות של הויה הפנימית כמבואר באות א', והן על פי ההארות של עסמ״ב היוצאים לחוץ. ונמצינו למדים, אשר בראש דכל פרצוף לא קרה שום מיעוט והסתלקות אור. ובתוך דכל פרצוף היה בו מקרה של הסתלקות האור, אמנם מאליו ומעצמו חוזר בו האור בסוד התפשטות ב', כמ"ש בפתיחה אות ח'. אמנם בסוף של הפרצוף שמה אין האורות שבים מאליהם, אלא צריכין לתיקון מ״ן ע״י ירידת העליון למקום התחתון, כמו שהיה אצל הסוף של פרצוף א״ק, כנ״ל באות ג' או ע״י עליית התחתון למקום העליון הנוהג בעולם התיקון, כמ״ש בע״ה. ונתבאר שע״י חיבור התחתון והעליון, נעשה משניהם יחד בחי' שיתופא דמדה״ר בדין, שמכונה בשם מ״ן כנ״ל באות ג' אמנם צריכים לזכור שהוא ממש המסך שבכלי מלכות, שנשתנה שמו לסיבת השיתוף כמבואר שם.
ודע שמכח שינוי זה, נבחנים כל העולמות שמראש עד סוף לב' כוללים מיוחדים: כולל א', הוא ה' פרצופין דא״ק, אשר זווג דהכאה יוצא בסוד המסך שבכלי מלכות. כלומר שעדיין לא נעשה בו השיתוף דמדה״ר ואין במסך אלא בחי״ד לבדה. וכולל הב' הוא ה' פרצופין דב״ן הכולל שנק' ע״ס דנקודים שנתקנו מהם ד' עולמות אבי״ע, אשר זווג דהכאה שבהם הוא יוצא ע״י מ"ן, כלומר מסך משותף ממדה״ר וממה״ד. ודע, אשר בסוד ה״פ שלו, נבחנים ע״ס דנקודים שהמה בחי' הויה הפנימית דב״ן הכללי, ופרצוף ע״ב שלו הוא עולם האצילות והס״ג שלו הוא עולם הבריאה והמ״ה שבו הוא עולם היצירה והב״ן שלו הוא עולם העשיה, שהוא ממש ע״ד הבחנות ה' פרצופי א״ק המבוארים בפמ״ס ענף ט'.
וכן נבחן הב״ן הכללי הנז' ברת״ס ממש כמו שנתבאר לעיל גבי א״ק. וכבר ביארנו אשר ע״ס דנקודים יצאו רק בראש ותוך דהיינו עד הטבור, והסוף שלו חסר. ודע אמנם שאח״כ יצאו לחוץ האורות שלמטה מטבור דא״ק, ששם נמצא בחי' חיצונית המ״ן, ונתחברו אורות אלו בב״ן הכללי שנק' ע״ס דנקודים, כמ"ש בע"ח ש"ח פ"ג. אמנם בראש נתקיימו, ובז״ת דהיינו הגוף דנקודים שנתפשט עכשיו לתוך וסוף ממש, מתוך חיבור האורות האלו שלמטה מטבור דא״ק הם לא יכלו להתקיים ונשברו וירדו לבי״ע, כמ"ש הטעם במקומו.
והנה אח״כ בעולם התיקון חזרו ונתעלו לאצילות, אמנם בחי' הסוף שמטבור ולמטה, שנתפשט בכח חיבור האור דלמטה מטבור דא״ק לא יכול להתעלות עוד לאצילות, ונתקן להיות פנימית ג' עולמות בי״ע התחתונים. ונמצא הסוף בלי תיקון האצילות, כי לא נתקן הסוף מצד המאציל עצמו בעולם התיקון, וע״כ נשאר למטה מפרסא דאצילות עד זמן גמר התיקון. כי כל תיקונו של הסוף הוא בסוד מ״ן, כמו גבי סוף דא״ק, אלא בסוף דא״ק נעשה תיקון המ״נ ע״י ירידת עליון לתחתון כנ״ל, מה שאין כן בעולם התיקון, אשר תיקון המ״ן נעשה ע״י עליית התחתון לעליון. שלפי״ז נמצא תחילת התיקון של מ"ן מתחיל מהצדיקים, שבכח מעשיהם הטובים מעלים מ"ן עד זו״ן דאצילות, וכן זו״ן למעלה מהם, ואז יוצא האור הישר על מ״ן אלו בסוד הזווג, ע״ד זווג דהכאה במסך כנ״ל, ואז שבים האורות לעליון בסוד ראש. ובחי' התפשטות המ"ן ממעלה למטה שהוא בחי' הגוף של אותם האורות שיצאו בזווג על המ״ן האלו זהו מגיע לתחתון, שזהו חלקם של הצדיקים שהעלו המ״ן ע״י מעשיהם, כמ"ש בארוכה במקומו.
והנה נתבארו ב' הכוללים דא״ק ודב"ן הכולל, שהם שוים בערכם זה לזה, הן בבחי' ראש תוך סוף דהויה הפנימית שלהם והן בבחי' עסמ״ב המלבישים לפרצוף הפנימי. וזכור זה היטב כי תצטרך לו בכל המשך החכמה, לידע ולהבין מתוכו איך כל בחי' מאבי״ע נמשכת ויוצאת מבחי' שלו שכנגדו בה״פ א״ק, שזה נבחן רק ע״פ ב' הכוללים האלו וכמו שיתבאר עוד בע״ה.