תוכן

ו) והנה נתבאר היטב ענין רת״ס דא״ק בסוד הויה הפנימית שבו, אשר הראש נבחן לרחמים פשוטים שאינם מורכבים כלל מבחי״ד. והתוך הוא ג״כ מדה״ר, אמנם משורשו מורכב ממדה״ד אלא שהיא בחי' הרחמים שבדין, ונמשך מפה עד הטבור. והסוף שהוא מטבור ולמטה נבחן למדה"ד בעצמו שהיא בחי"ד כמ"ש לעיל אות א'. וכן נתבאר הבחן רת״ס הנ״ל ע״פ לבושי עסמ״ב המתחברים ברת״ס דהויה הפנימית שהם הגולגלתא, שע״ב מלביש על הראש תוך שלה וס״ג מלביש על התוך לבדו עד הטבור, שעדיין נשאר הסוף שהוא מטבור ולמטה מגולה בלי תיקון לבוש. ואז ירדו הישסו״ת לפנימיות שמטבור ולמטה דא״ק ונעשה שם תיקון עליית מ״ן ופרסא, שעי״ז נעשה זווג חדש ויצא בפנימיות דא״ק פרצוף שלם ראש וגוף, אשר הגוף דפרצוף החדש ירד שוב למטה מטבור דא״ק, ואז נתתקנו מהסתלקותם הא' כמו שהארכנו לעיל. ודע שזה הפרצוף שיצא בכח המ"ן למטה מטבור נק' זו״ן או מ״ה וב״ן דא״ק, שמהם נעשה בחי' הסוף דפרצוף א״ק, שז״א נק' מ״ה והמלכות נק¬' ב"ן. ונמצא שבפנימיות א״ק, כבר נשלם בחי' ראש תוך סוף על היכנו.
אמנם בבחי' הלבושים האלו דא״ק שהמה צריכים ג״כ להתפשט ברת״ס, כמו שהארכנו בענפים הקודמים נמצא שהם עדיין חסרי הסוף שנקרא מ״ה וב"ן, ואין להם אלא ראש ותוך לבד הנק' ע״ב וס"ג. והנה לתיקון זה, הוציאו מ״ה וב"ן הפנימים הנ״ל אורותיהם לחוץ, והם הלבישו עליו בחוץ מטבורו ולמטה, כמ"ש לפנינו.
אכן מתחילה יצא בחי' הב״ן מפנימיות לחוץ ואח״כ יצא המ״ה, כמ"ש בע״ח שער ה' פ"א ע״ש ולעיל בעה״ח ענף ח' בסופו. דהיינו שיצאה הנקבה תחילה שנק' ב"ן ואח״כ יצא הזכר שנק' מ״ה, וזה ודאי צריך ביאור מאי נשתנה מקום זה מבכל המקומות, דהנקבה קדמתו לזכר.
ועוד קשה, כיון דמ״ה החיצון הוא התפ״ב של פרצוף ב"ן החיצון, כמבואר לעיל בעה״ח ענף י' בסופו ונודע דכל התפשטות ב' יוצאת בחסר כתר בערך התפשטות הקדום, כנ״ל בענף ט' בפמ"ס ע״ש ולפי"ז היה המ״ה צריך לצאת בערך הב״ן בהעלם הכתר. ובעה״ח שער כ"ג פ"ח מצינו ההיפך ממש, כי כתר דמ״ה נחשב מגוף הפרצוף וכתר דב״ן אינו נחשב מגוף הפרצוף, אלא ששייך לבנין פרצוף העליון, ונמצא שהב״ן יצא בהעלם הכתר ולמ״ה יש לו כתר. ומלבד זה מפורסם בכ״מ, שמ״ה גדול הוא מב״ן, באופן שמ"ה הוא מתקן את הב״ן. וכיון שסוד מ״ה וב"ן אלו מקיפין בכל ההמשך דפרצופי אבי״ע, כמ״ש בע"ח שער ט' פ"ז דאין לך ניצוץ קטן בכל האצילות שלא יהיה מחובר ממ״ה וב"ן, וע״כ אבאר אותם כפי האפשרות שבמקום הזה.
והעיקר צריך להבין היטב, למה לי כל החיבור הזה דמ״ה וב״ן בכל ניצוץ וניצוץ מפרצופי האצילות הן בפרצופין הזכרים והן בנוקבין. ועוד, כיון שמ״ה הוא בחי' ז״א וב״ן הוא בחי' נוק', א״כ היה המ״ה צריך להיות בפרצופי הזכרים והב״ן בנוקבין.