תוכן

ג) ובזה מובנים לנו היטב דברי הרב כאן, אשר בז' תחתונות דע״ס דנקודים שנשברו, יש בהם עתיק א״א או״א וזו״ן מעורבים יחד, כי הנה מקרה דשביה״כ היה תיכף בתחילת יציאת האור מעקודים לנקודים, דהיינו בטרם שהספיקו להתפשט ולהוציא ד' הלבושים ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן לחוץ, כי מתחילה נאצל הראש דפרצוף הנקודים ע״י הסתכלות א' ונקרא ג' ראשונות דנקודים, כי כל ראש נקרא ג״ר אע״פ שיש בו כל עה״ס כנודע. ובו לא קרה שום שבירה ואפי' הסתלקות אור אינו נוהג בו, כנודע בענף הקודם. ואחר זה ע״י הסתכלות ב' נאצל הגוף דפרצוף הנקודים הנקרא ז' תחתונות דע״ס דנקודים, כי כל גוף נקרא ז"ת כנודע, והוא נשבר תיכף בתחילת יציאתו כמו״ש כאן הרב וז״ל: ואמנם זמן מיתתם היה כאשר יצאו בסוד נקודים, כי כאשר יצאו מסוד עקודים שהוא היותם יחד בכתר נכללים שמשם יצאו ונחלקו ליוד נקודין, אז היתה יציאתם ומתו תיכף, כמו״ש באדרא כהני זיקין דאכתש אומנא בפרזלא ונפקי זיקין ודעכין לאלתר עכ״ל.
והנך רואה איך האריך הרחיב הרב לדייק בזמן מיתתם, והוא להורות לנו שעוד לא הספיק להתפשט על ד' הלבושים: ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן. והיינו ג״כ מה שדייק הרב בענף הקודם לבאר, אשר ע״ס דנקודים המה עשרה כתרים וז״ל: אך מה שהאציל אח״כ ע״י זה הכלי נקרא חו״ב וכו' אך עתה עדיין כולם בסוד יוד כתרים עכ״ל. דהיינו כנזכר, שלא נתפשטו עוד לעסמ״ב הנקרא חו״ב וכו'.
והנה נתבאר אשר אלו עשר הנקודות דעולם הנקודים הנק' בכללם פרצוף ב״ן דא״ק, לא הספיק לצאת כי אם הויה פנימית שבו, אשר הראש שנק' ג״ר שבה נתקיים, וז״ת שהוא הגוף שבה תיכף בתחילת יציאתו נשברו ונפלו לבי״ע בטרם שהספיק שישתלשלו הימנו ד' המדרגות ע״ב ס״ג מ״ה וב״ן. ונודע, שהויה הפנימית ראש וגוף נקראת עתיק כמ"ש בענף הקודם. והויה דע״ב נקראת א״א. וס״ג נקרא או״א. ומ״ה נקרא ז״א. וב״ן היא נוק' כמ"ש בע"ח בשער שביה"כ פ"ו ע"ש. הרי לפניך שעתיק א״א או״א וזו״נ, מעורבים וכלולים יחד בכל נקודה ונקודה של ז' הנקודות שנשברו. כי בעצמותם הם בחי' ז״ת דעתיק, דהיינו בחי' ז״ת של הויה הפנימית, וד' המדרגות עסמ״ב שהם א״א או״א וזו״ן, עדיין מעורבים וכלולים בז״ת דעתיק אלו, להיות שלא הספיק להוציאם לחוץ, אשר בזמן התיקון עולים ומתבררים מבי״ע על סדר המדרגה בזה אחר זה.
ומתחילה מתתקן ועולה פרצוף עתיק שבהם, כלומר בחי' עצמותם דז״ת שלו, חוץ מכחות עסמ״ב, כי לא נמשכו עמו בטרם שנתקן בעצמו. כמ״ש בע״ח ש״ג פ"ב בשם האד״ר (אות קע"ד) כל רישא דעמא דלא אתתקן הוא בקדמיתא לית עמא מתתקנא וכו'. וכן שם (באות י"ג) מאן דבעי לאתקנא ולמעבד יתקן בקדמיתא תיקונוי עכ״ל. פירוש, מי שרוצה לעשות תיקונים לזולתו צריך מקודם להתקן בעצמו עש״ה. ולפיכך עלו מתחילה רק מה ששייך לעצמותם דז' הנקודות הנק' גופא וז״ת דעתיק, שה״ס הויה הפנימית דפרצוף ב״ן, וכיון שנשלם בהויה שבו אז בכח כל אות ואות מהויה שלו עלו ונמשכו כל ד' המדרגות עסמ״ב הכלולות בז' הנקודות בזה אחר זה, והלבישו אותו מבחוץ כמ״ש בענפים הבאים בע"ה.
ואל תתמה על מה שהרב קורא בכ״מ לאלו עשר נקודות רק מלכיות ולפי המתבאר המה בחי' עתיק וכתרים. כי נמצא תמיד ערך הפכי בין בחי' אור לבחי' כלי בטרם השתלם המדרגה כמ"ש בפמ״ס בענף הקודם אות י'. ואור המלכות מתישב בכלי הכתר, וע״כ לפעמים נק' בבחי' האור שבו ולפעמים בבחי' הכלי שבו, הכל לפי צרכו של הענין עש״ה.