תוכן

ט) ובזה יובן הטעם שכתב הרב בענף זה על ענין כלי דעקודים שנק' כתר, מפני שהכתר לעולם קרוב אל המאציל, שלכאורה יש לדייק מהמובא בע״ח ובשה״ק אשר א״ס ה״ס הכתר, ובשער אבי"ע מובא שהוא אמצעי בין מאציל לנאצל, ובשער מרשב"י אומר שכל ת"ת דעליון ה״ס כתר בכל ה' הפרצופין א״א או״א וזו״ן.
אמנם כל כתר יורה שורש כאמור, ולפיכך יש להבין שורש באור וכן שורש בכלים. והנה שורש האור ה"ס א״ס ב״ה, כנודע בכ"מ שאין לך שום אור גדול או קטן שלא יהיה נמשך מא״ס ב״ה, ומסוד הכתר הזה אינו עוסק הרב אלא ברמז באיזה מקומות של הכרח, דהיינו לעיל בענף ד' ובשה"ק. דהיינו במדובר מסוד ע״ס דאו״י שבהכרח צריך לרמז עליו, אמנם בכל פרטיות הכתרים המובאים בספרי הרב וכן בשאר ספרי המקובלים, יהיה המדובר בסוד הכתר דבחי' כלים שה״ס מלכות החוזרת להיות כתר בסוד ע״ס דאו"ח כנ"ל בעה"ח בענף ג' ובענף ד' עש"ה. ובערך זה נקראים ה' פרצופין דא״ק בכללות, בחי' כתר לכל העולמות כולם, והוא מטעם שכלים דה״פ א״ק נובעים ויוצאים מצמצום א' כנ״ל ע״ש. ומשום זה אפילו הגופות של ה"פ א״ק אינם נחשבים לבחי' כלים לתחתונים כי אין בהם אלא כלי אחד שהיא המלכות דבחי״ד כנ״ל ע״ש, ולכן אין הארותיו דא״ק מגיעין לתחתונים אלא דרך עולם האצילות, ששם כבר מתוקנים עשרה כלים שה״ס תיקון הקוין בשיתוף דמדה״ר כנ״ל בפמ"א. וגם בחי' כתר הנז' שהוא שורש לאו״ח, נקרא ג״כ באיזה מקומות בזוהר וכן ביתר ספרי המקובלים בשם א״ס ב״ה. וכבר תירץ זה הרב בע"ח שמ"ב ע״ש אשר הכתר ה״ס אמצעי בין מאציל לנאצל, ולפיכך נק' לפעמים בשם א״ס ב״ה בערך אותו הפרצוף, ואכמ״ל בזה. ויתבאר בהרחבה בענפים הבאים.
והן הם דברי הרב בענף זה, דע״כ נק' הכלי דע"ס דעקודים בשם כתר, מפני שלעולם הכתר קרוב אל המאציל. כלומר, דכל עוד שאינו מתוקן בסוד תיקון הקוין בשיתוף דמדת הרחמים המכריעין בין חסד ודין, עדיין אין שם נאצל עליו כנ״ל בפמ"א אלא שיש לו ערך אמצעי בין מאציל לנאצל. וזה אומרו, שלעולם הכתר קרוב אל המאציל.
ובזה מובן ג״כ המשך דברי הרב, אש גם ע״ס דנקודים הם בסוד עשרה כתרים, כי הגם שע״י העלאת מ״ן וזווג דע״ב ס״ג יצאו ע״ס דנקודים בסוד השיתוף דמדת הרחמים בדין כמ"ש לעיל אות ה' ו' ע״ש שה״ס תיקון הקוין ובחי' אצילות. אמנם תיקון זה עדיין לא היה בז״ת אלא בג״ר לבד שה״ס הראש דנקודים ולסיבה זו המה רק בסוד כתרים לבד, כי הג״ר שה״ס הראש דנקודים ודאי המה בחי' כתר, כי כל ראש הוא בחי' כתר בהיותו רק שורש לכלים, שזה נוהג גם בראשים דה"פ אצילות, כי רק בגוף מתגלים הכלים. וכיון שתיקון קוים לא היה בז״ת דנקודים שה״ס הגוף כמו״ש בע"ח שער שביה"כ פ"ד ע״ש א״כ עדיין קרובים המה לבחי' מאציל ושורש כמו בחי' א״ק שאין בהם אלא בחי' כלי אחד שהיא בחי״ד לבד. ודי בזה כי אכהמ״ל ותשלום ענין זה יתבאר בענפים הבאים.
והנה נתבאר היטב דהן ג״ר דנקודים והן ז״ת דנקודים המה בסוד כתרים לבד, כי ג״ר שה״ס הראש אע״ג שהמה כבר מתוקנים במדה״ר, אמנם עדיין הוא בסוד הסתכלות א' שמשם יוצא הראש כנ״ל באות א' ע"ש שהוא מספיק לבחי' שורש לבד וע״כ המה רק בסוד ג' כתרים. וז״ת דנקודים שבהם מתגלים הכלים בהיותם יוצאים מהסתכלות ב', אמנם בהם לא הגיע עדיין המיתוק דמדה״ר כנ״ל אות ז' וא״כ אינם נחשבים לנאצלים שיוכל האור להתפשט מהם לתחתונים וע״כ המה סוד ז' כתרים לבד.