חיפוש בספרים
חיפוש לפי שם מאמר או כותרת
החיפוש לפי כותרת תמיד מדויק ולא מורפולוגי

אות ה

תוכן

ה) וצריך שתדע סוד עליות וירידות הפרצופין המובא בזוהר ובכהאר״י, אשר בעלות התחתון למקום העליון נמצא פושט צורתו ומקבל לצורת העליון. וכן ברדת העליון למקום התחתון נמצא מקבל לצורת התחתון ממש, וצורת עצמו נעלמת לגמרי. כמו״ש במבו"ש ש"ו ח"ב פ"א. וענין זה נקרא בלשון הזוהר גניזו כי כן פירש הרב בשער מאמרי רשב״י בראשית דף י״ג עש״ה, ויונעם לך.
ומובן בזה שברדת ישסו״ת למטה מטבור דא״ק, עד לסיום שהוא מקום זו״ן התחתונים דא״ק הפנימי, נמצא שנעלם מהם צורת עצמם, וקבלו לצורת זו״ן התחתונים ממש. באופן שיש״ס נתחבר והיה לאחד עם ז״א, וכן התבונה נתחברה והיתה לאחת עם הנוק' שהיא המלכות ובחי״ד. אשר העלם זה ודאי נחשב לגרעון ולפגם בערך ישסו״ת, ולא עוד אלא שפגם זה נוגע ג״כ לאו״א עילאין שהם בחי' ראש הס״ג המלבישים מפה עד הטבור דא״ק. והגם שהמה לא נתפשטו למטה מטבור, עכ״ז יש להם חיבור גמור עם ישסו״ת להיותם ראש וגוף פרצוף אחד, ולפיכך חזרו ועלו ישסו״ת לשורשם לאו״א עילאין שלמעלה מטבור.
ובהיות ישסו״ת וזו״ן כבר נתחברו לאחד בסוד הירידה כנז', לפיכך נמצאים גם כן בעת העליה שזו״נ עולים ונמשכים אחריהם להיות כח ישסו״ת נכלל בהם. ולפיכך עלו ארבעתם יחד לאו״א עילאין, וכן או״א למעלה מהם ואכמ״ל והמ״י.
נמצא בזה שכל הדכורין נתחברו לבחי' אבא עילאה ממש כנ״ל שבעלות התחתון למקום העליון נמצא קונה צורתו, ונמצא ז״א כלול בישסו״ת וישסו״ת באבא עילאה. וכמו כן גם הנוקבין, דהיינו המלכות עם התבונה נתחברו יחד ונתתקנו לבחי' נוקבא דאבא עילאה, שבזה נכללה המלכות במדת הרחמים דאבא עילאה.
ואז ירדו ע״ס דאור ישר בסוד ע״ס דאבא עילאה שבהם נכללו יש״ס וז״א, עד למסך של הנוקבא המתוקנת מתבונה ומלכות יחד, שהיא העלתה כנגדם ע״ס דאור חוזר, שה״ס זווג או״א עילאין. ואח״כ חזרו וירדו כאו״א למקומו, כי ישסו״ת חזרו למקומם עם הארתם שקבלו מזווג או״א עילאין, ונשארו אמנם למעלה מטבור תחת או״א עי' ושוב לא ירדו למטה מטבור כמקודם. וכן זו״ן חזרו וירדו למקומם למטה מטבור דא״ק הפנימי, עם כל הארותיהם שקבלו מזווג או״א עילאין, שז״ס עמד ושיתף עמו מדה״ר, והבן היטב.
ונודע שאין העדר צורה נוהג באורות עליונים בעת שיבה וביאה, אלא תוספת צורה יש כאן. כמ״ש בשער מרשב"י באד"ז דף רס"ו ובע"ח שער כ״ט פ"ז. ובזה תבין שבחי' ישסו״ת וזו"ן נשארים גם שם בקביעות באו״א עילאין, ולא עוד אלא שעיקרם נשאר באו״א ורק ענפיהם נמשכו למקומם, וכן בישסו"ת וכן בזו״ן ואכמ״ל.